אני זוכרת את הרגע הזה בבהירות. שיחת זום חשובה, מצגת מוכנה, ואני... חולמת בהקיץ על גלידה פיסטוק. כן, פיסטוק. מול העיניים של הבוס שלי. מביך? אולי קצת. אבל אז הבנתי משהו: כולנו שם. מנסים להתרכז בעולם שמתוכנן להסיח את דעתנו.
למה כל כך קשה להתרכז היום? זה לא שאנחנו פחות חכמים או פחות מוכשרים. זה שהמוח שלנו מוצף במידע. הנה, לדוגמה, מחקר אחד של אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו מצא שאנשים צורכים בממוצע פי שלושה יותר מידע מדי יום ממה שעשו לפני 50 שנה. פי שלושה! זה כמו לנסות לשתות מים מצינור כיבוי אש.
אז מה עושים? אני לא מבטיחה פתרון קסם. אני גם לא טוענת שאני גורו ריכוז. אבל למדתי כמה דברים בדרך, בעיקר מכישלונות מהדהדים. והנה הם, בתקווה שיעזרו גם לכן.
הטריק הסודי? להתחיל בקטן (מאוד)
אני יודעת, אתן רוצות לשנות הכל עכשיו. להפוך למאסטריות של ריכוז. אבל זה לא עובד ככה. זה כמו לנסות לרוץ מרתון בלי להתאמן. מתחילים בצעדים קטנים. הנה אחד שעובד בשבילי:
חמש דקות. כן, רק חמש דקות. בלי הסחות דעת, בלי טלפון, בלי כלום. רק את והמשימה שלכן. חמש דקות של ריכוז טהור. זה אפשרי, נכון? אחרי שבוע של חמש דקות ביום, אפשר להעלות לעשר. ואז לחמש עשרה. תאמינו לי, זה מצטבר.
אני יודעת שזה נשמע טריוויאלי, אבל תחשבו על זה רגע. כמה פעמים ניסיתן להתמקד במשהו במשך שעה ואז פשוט נכנעתן? הגישה הזו מונעת תסכול מראש. לא מצליחות להתרכז? לא נורא. חמש דקות זה לא סוף העולם.
רגע, אז איפה מקורות המידע המפתיעים? הנה אחד: כשקראתי על היסטוריה של אמנות יפנית, גיליתי שמומחיות בתחומים רבים (מסידור פרחים ועד לחימה) מגיעה דרך התמקדות טוטאלית ברגע. לא משנה מה קורה מסביב. זו לא רק מנטרה, זו גישה שאפשר לתרגל.
לתת למוח הפוגה (גם אם הוא לא רוצה)
המוח שלנו הוא כמו שריר. הוא מתעייף. ומה קורה כששריר מתעייף? צריך לתת לו מנוחה. זה לא אומר לבדוק אינסטגרם. זה אומר לתת למוח מנוחה אמיתית.
בשבילי, זה אומר לצאת לטיול קצר בטבע. בלי טלפון, בלי מוזיקה, רק אני והעצים. או, אם אני תקועה במשרד, אני פשוט סוגרת עיניים למשך כמה דקות ומתרכזת בנשימה. משהו כמו מדיטציה מינימלית. מחקרים מראים שמנוחה קצרה ומודעת יכולה לשפר משמעותית את הריכוז והזיכרון (לדוגמה, המחקר הזה מאוניברסיטת הרווארד: https://news.harvard.edu/gazette/story/2011/01/eight-weeks-to-a-better-brain/). אפילו חמש דקות עושות פלאים.
פעם חשבתי שמנוחה זה בזבוז זמן. שהיא מפריעה לי להספיק. אבל אז גיליתי את ההפך. מנוחה נכונה מאפשרת לי להיות יותר יעילה ויצירתית.
והנה תובנה קטנה: הרבה פעמים ה"בזבוז זמן" הכי גדול שלנו הוא דווקא הניסיון להתרכז בכוח כשזה לא עובד. למה להילחם בזה? למה לא לתת למוח את מה שהוא צריך?
לזהות את הטורפים (הדיגיטליים)
הסחות דעת דיגיטליות הן כמו מפלצות קטנות שמנסות לחטוף לנו את הריכוז. הן מופיעות בצורת התראות, מיילים, הודעות, וסרטונים חמודים של חתולים. כולנו מכירים אותן.
הפתרון? להילחם בהן. לכבות את ההתראות. לסגור את הטאבים המיותרים. להשתמש באפליקציות שמגבילות את השימוש באתרי אינטרנט מסוימים (אני משתמשת ב-Freedom).
אבל הכי חשוב זה להבין מה גורם לכן לברוח לעולם הדיגיטלי מלכתחילה. משעמום? מלחץ? מתסכול? אם תדעו מה הטריגר, תוכלו להתמודד איתו בצורה טובה יותר. אולי במקום לבדוק את הטלפון, תצאו להליכה קצרה? או שתדברו עם חברה?
פעם חשבתי שאני יכולה לעשות מולטי-טאסקינג. שאני יכולה לעבוד ולבדוק אימייל בו זמנית. אבל אז הבנתי שזה שקר. מולטי-טאסקינג זה בעצם переключение سريع בין משימות, וזה גורם לי לעשות טעויות ולהרגיש מותשת. אז ויתרתי על זה. ואני שמחה שעשיתי את זה.
רגע, אז מה עם מקורות מידע לא שגרתיים? פעם קראתי ראיון עם סופר מצליח שאמר שהוא כותב רק כשהוא משועמם. הוא טען שהשעמום מאלץ אותו להיות יצירתי. זה נשמע מוזר, אבל אולי יש בזה משהו.
לא לפחד מכישלון (וללמוד ממנו)
אני לא תמיד מצליחה להתרכז. יש ימים שבהם הראש שלי פשוט לא שם. ואז אני מרגישה מתוסכלת ואשמה. אבל למדתי לא להלקות את עצמי. כולם נכשלים לפעמים. העיקר זה ללמוד מהכישלון ולהמשיך הלאה.
אז מה עושים כשלא מצליחים להתרכז? קודם כל, סולחים לעצמכן. אחר כך, מנסים להבין מה השתבש. האם הייתן עייפות? האם הייתן רעבות? האם הייתן לחוצות? ברגע שתזהו את הגורם, תוכלו לנקוט בפעולה כדי למנוע את זה בפעם הבאה.
הכי חשוב זה להיות סבלניות. שיפור הריכוז הוא תהליך. זה לא קורה בן לילה. אבל אם תתמידו, תראו תוצאות.
אז מה אני אומרת לכן? אל תצפו לשלמות. תהיו נחמדות לעצמכן. ותזכרו: גם כשאתן מרגישות שהראש שלכן מפוזר, אתן עדיין יכולות להיות נוכחות. אתן עדיין יכולות להיות כאן ועכשיו.
אני עדיין לומדת איך לעשות את זה בצורה טובה יותר. אולי יש לכן טיפים בשבילי?
