אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. הייתי שקועה בתוך רשימת מטלות אינסופית, טלפונים מצלצלים ללא הפסקה, מיילים שמציפים את המסך – והרגשתי שאני פשוט... נחנקת. כאילו הלחץ הפך למשהו פיזי, משקולת על החזה. זה היה הרגע בו הבנתי שמשהו חייב להשתנות.
אבל איך עושים את זה? איך מוצאים זמן איכות כשנדמה שהחיים הם מירוץ בלתי פוסק? כשאני אומרת "זמן איכות", אני לא מתכוונת לעוד סדנת מיינדפולנס שטחית או לעוד אפליקציה מבטיחה שלא תפתחו אחרי יומיים. אני מדברת על משהו עמוק יותר, על שינוי אמיתי בתפיסה.
פעם חשבתי ש"לייצר זמן איכות" זה עניין של טכניקות. ניהול זמן, מטריצת אייזנהאואר, כל מיני כלים. אבל מהר מאוד גיליתי שזה הרבה יותר מזה. זה קודם כל עניין של הסכמה. הסכמה לתת לעצמנו את המקום הזה. הסכמה להגיד "לא" לדברים אחרים.
המחקרים מראים שסטרס כרוני משפיע באופן ישיר על הבריאות הפיזית והנפשית שלנו (ראו למשל מחקרים של אוניברסיטת הרווארד בתחום הנוירוביולוגיה של סטרס). אבל אני לא צריכה מחקרים כדי לדעת את זה. אני מרגישה את זה בגוף שלי, בשינה שלי, ביחסים שלי.
הנה שאלה שאני רוצה שתשאלי את עצמך עכשיו: אם היית יודעת בוודאות שמחר את חולה מאוד, מה לא היית עושה היום?
אני יודעת, זה שאלה קשה. אבל היא עוזרת לנו להבין מה באמת חשוב. ומה שאני גיליתי הוא שהרבה דברים שאני עושה הם פשוט לא הכרחיים. הם רעש לבן.
אז איך עושים את זה בפועל? הנה כמה דברים שאני ניסיתי ולמדתי בדרך הקשה:
- תתחילי בקטן. אל תנסי לשנות את כל החיים שלך בבת אחת. זה לא יעבוד. במקום זה, תתחילי ב-5 דקות ביום. כן, 5 דקות. תעשי משהו שאת אוהבת. תקראי ספר, תצאי לטייל, תתקשרי לחברה טובה. 5 דקות זה כל מה שצריך כדי להתחיל.
- תלמדי להגיד "לא". זה אולי הדבר הכי קשה, אבל גם הכי משחרר. "לא" הוא לא מילה גסה. "לא" הוא הצהרה על הערך שלך. "לא" מאפשר לך לפנות מקום לדברים שבאמת חשובים.
- תקבלי את זה שזה לא מושלם. יהיו ימים שבהם הכל ילך הפוך. יהיו ימים שבהם תתמוטטי תחת הלחץ. זה בסדר. זה חלק מהתהליך. תהיי סבלנית עם עצמך. תזכרי שאת לא צריכה להיות מושלמת, את צריכה להיות אמיתית.
- תמצאי את המקורות שלך. מה ממלא אותך באנרגיה? מה עוזר לך להתחבר לעצמך? זה יכול להיות כל דבר: מוזיקה, טבע, אמנות, יוגה, מדיטציה. העיקר שתמצאי את הדברים האלה ותשלבי אותם בחיים שלך.
- תחפשי השראה במקומות לא צפויים. פעם שמעתי ראיון עם שף מצליח שאמר שהוא מקבל את ההשראה הכי גדולה שלו מציור של רמברנדט. זה גרם לי לחשוב – למה שלא נחפש השראה במקומות לא שגרתיים? למה שנצפה רק למצוא פתרונות במאמרים על ניהול זמן?
אני מודה, אני עדיין לא מומחית ב"זמן איכות". אני עדיין נאבקת עם זה יום יום. אבל אני גם יודעת שאני בדרך הנכונה. אני מרגישה את זה. אני מרגישה שאני מתחילה לנשום.
אבל הנה משהו שמטריד אותי: אנחנו כל כך עסוקים ב"לייצר זמן איכות" שאנחנו שוכחים לפעמים שהחיים עצמם הם זמן איכות. כל רגע הוא הזדמנות להתחבר לעצמנו, לאנשים שאנחנו אוהבים, לעולם סביבנו.
אולי זה כל הסיפור בעצם. לא לייצר זמן איכות, אלא פשוט לחיות את הזמן שקיים.
אז מה את אומרת? מוכנה לנסות? אילו דברים קטנים את יכולה לעשות היום כדי לתת לעצמך רגע של נשימה? שתפי אותי, באמת מעניין אותי לשמוע.
