האמת? שנים פחדתי לבקש עזרה. ממש פחדתי. זה תמיד הרגיש לי כמו הודאה בכישלון, כמו לצעוק ברמקול "אני לא מספיק טובה!". טיפשי, אני יודעת.
אני זוכרת פעם, בפרויקט ענק בעבודה, פשוט טבעתי. לחץ מטורף, דדליין מתקרב, ואני? תקועה. במקום לבקש עזרה מחברה שלי, דנה, שהיא גאון בתחום, המשכתי להילחם לבד. שתיתי יותר מדי קפה, ישנתי פחות מדי שעות, והתוצאה? פרויקט בינוני מינוס ושחיקה רצינית. ואז דנה שאלה אותי, בפשטות: "למה לא ביקשת עזרה? הייתי שמחה לעזור!".
זה היכה בי כמו ברק. למה באמת?
אז, כמו שאומרים, הלכתי לחקור את הנושא. קראתי מחקרים (כן, יש מחקרים על זה!), דיברתי עם חברות, אפילו הקשבתי לפודקאסט של ברנה בראון על פגיעות (ממליצה בחום!). וגיליתי משהו מדהים: בקשת עזרה היא לא סימן לחולשה, אלא סימן לאינטליגנציה רגשית.
פסיכולוגים כמו סוזן ניומן, בספרה "Under Pressure: Confronting the Epidemic of Stress and Anxiety in Girls", מדברים על הנטייה של נשים צעירות להסתיר קשיים ולשאוף לשלמות בלתי אפשרית. (ניומן, סוזן. Under Pressure: Confronting the Epidemic of Stress and Anxiety in Girls. Ballantine Books, 2009.) זה פגע בי בול.
הבנתי שבקשת עזרה היא בעצם השקעה. השקעה בזמן שלי, באיכות החיים שלי, וגם ביחסים שלי עם אחרים. כשאני מבקשת עזרה, אני נותנת לאדם השני הזדמנות להרגיש מועיל, לתרום, להתחבר אלי ברמה עמוקה יותר. זה win-win!
אבל איך עושים את זה נכון? איך מבקשים עזרה בלי להרגיש לא נעים, בלי להעמיס על אחרים, בלי להרגיש קטנים?
זה מה שלמדתי, בדרך הקשה:
- תשאלו את עצמכן מה אתן באמת צריכות. זה נשמע מובן מאליו, אבל תתפלאו כמה פעמים אנחנו מבקשות עזרה במשהו אחד, כשבעצם הבעיה היא משהו אחר לגמרי. לפעמים אני צריכה אוזן קשבת יותר מאשר עצה פרקטית. לפעמים אני צריכה מישהו שיעזור לי לחלק את המשימה למשימות קטנות יותר.
- תהיו ספציפיות. "אני צריכה עזרה" זה נחמד, אבל "אני צריכה עזרה עם החלק הזה והזה בפרויקט, ואני צריכה את זה עד יום חמישי" זה הרבה יותר יעיל. ככל שתהיו יותר ברורות לגבי מה אתן צריכות, כך יהיה יותר קל לאדם השני לעזור לכן.
- תבחרו את האדם הנכון. לא כל אחד מתאים לכל סוג של עזרה. אם אתן צריכות עזרה טכנית, תפנו למישהו שמבין בזה. אם אתן צריכות תמיכה רגשית, תפנו לחברה טובה.
- תהיו מוכנות לקבל "לא". לא כולם יכולים לעזור בכל זמן. זה בסדר. אל תקחו את זה אישית. פשוט תמשיכו הלאה.
- תגידו תודה. בצורה אמיתית וכנה. תראו שאתן מעריכות את העזרה שקיבלתן. זה לא רק נימוס, זה גם מחזק את הקשר ביניכן.
אגב, קראתי פעם מאמר מעניין ב-Harvard Business Review על הנושא הזה. הם טענו שבקשת עזרה אפילו מעלה את הסיכויים שלכם להצלחה בקריירה. (Grant, Adam. "Give and Take: Why Helping Others Drives Our Success." Harvard Business Review, 2013.) מסתבר שאנשים נוטים יותר לעזור למי שמבקש עזרה בצורה יעילה ומכבדת. מי היה מאמין?
אבל הטיפ הכי חשוב שלי? תזכרו שמגיע לכן לקבל עזרה. כולנו צריכים עזרה לפעמים. זה לא אומר שאתן חלשות, זה אומר שאתן אנושיות.
אני יודעת, זה קל להגיד וקשה לעשות. עדיין יש לי רגעים של ספק עצמי, רגעים שאני מתפתה להילחם לבד במקום לבקש עזרה. אבל אני מזכירה לעצמי את השיעור שלמדתי מהפרויקט ההוא בעבודה. ואני מזכירה לעצמי את החיוך של דנה כשהיא הציעה לעזור לי.
זה מפתיע איך לפעמים, הדבר הכי אמיץ שאנחנו יכולים לעשות הוא פשוט להודות שאנחנו לא יכולים לעשות הכל לבד.
עכשיו תורכן. מה הדבר הכי קשה לכן לבקש עליו עזרה? שתפו אותי, אולי יחד נמצא את הדרך לעשות את זה קצת יותר קל. ואולי נגלה שכולנו קצת פוחדות מאותו הדבר.
