היי, נעמה כאן. את יודעת, תמיד הייתי "הילדה השקטה". זאת שיושבת בצד, מקשיבה, סופגת. לא תמיד כי רציתי, לפעמים פשוט כי... זה היה קל יותר. אבל האמת? בפנים, הכל רעש. רעיונות, תובנות, דעות. ופחד אדיר להוציא אותם החוצה.
אז איך הופכים את הרעש הזה לקול? איך מביעים את עצמך בעולם שמעריך קולניות ודחף? אני לא מבטיחה תשובות קסם, כי אין כאלה. אבל אני כן יכולה לשתף אותך במסע שלי - במסע מהשקט המשתק אל הקול המועצם.
המאמר הזה הוא לא רשימת "עשה ואל תעשה". הוא יותר כמו שיחת בנות כנה, עם קצת מחקר מדעי ברקע.
הטעות שלי: לחשוב ש"אסרטיביות" זה להיות "גסה"
פעם חשבתי שאסרטיביות זה שם קוד ל"תוקפנות מוסווית". שאם אני אעמוד על שלי, יחשבו שאני סתם... ביצ'ית. (סליחה על המילה, אבל זאת האמת). טעות! אסרטיביות היא לא להיות "הכי חזקה", אלא להיות "הכי אמיתית".
אסרטיביות זה לא להשתלט על השיחה, אלא להבטיח שהקול שלך ישמע.
הבנתי את זה כשקראתי מחקר על תקשורת לא-אלימה של מרשל רוזנברג (Rosenberg, M. B. (2015). Nonviolent Communication: A Language of Life. PuddleDancer Press). הוא מדבר על להביע את הצרכים שלך בצורה ברורה, בלי להאשים או לשפוט. זה שינה לי את כל המשחק.
אבל רגע, זה לא פשוט כמו שזה נשמע, נכון? הרי אנחנו מדברות על שנים של דפוסים. על פחד מדחייה. על החשש "מה יגידו". אז מה עושים?
הצעד הראשון: לזהות את "הקול הפנימי" המבקר
זה הקול הזה שמסנן לך "עדיף שתשתקי", "מה שאת אומרת לא מעניין אף אחד", "תראי איך היא מדברת, את בחיים לא תוכלי". מוכר לך? זה הקול שמשתיק אותנו הכי הרבה.
איך מתמודדים איתו? קודם כל, מזהים אותו. כשאת שומעת אותו, עצרי רגע. תשאלי את עצמך: "האם זה באמת נכון? או שזה סתם הפחד שלי מדבר?" לפעמים, התשובה תפתיע אותך.
אבל איך בפועל מתחילים לדבר?
אוקיי, זה החלק המאתגר. אני זוכרת את הפעם הראשונה שניסיתי להביע את דעתי בפגישה בעבודה. הלב שלי דפק כמו תוף, הידיים שלי רעדו, והקול שלי... כמעט ולא יצא. כן, זה היה מביך. אבל את יודעת מה? אף אחד לא צחק עלי. ואפילו הקשיבו לי.
תתחילי בקטן. עם אנשים שאת מרגישה איתם בנוח.
תנסי להביע את דעתך על הסרט שראיתן, על המסעדה החדשה, על הטרנד האחרון. דברים קטנים, לא מחייבים. העיקר זה להתחיל להרגיל את עצמך להשתמש בקול שלך.
ועוד משהו, למדי את הגוף שלך. אם את רואה שנושא מסויים עושה לך חרדה, תנסי לתרגל נשימות. זה יכול להרגיע את הלחץ ולתת לך כוח. זה עבד לי! אני ממש ממליצה.
למצוא את הניצוץ הייחודי שלך: ידע ממקורות לא צפויים
הידע שלי לא מגיע רק ממחקרים אקדמיים. האמת? הרבה מהתובנות שלי שאבתי... מסרטים! כן, אני יודעת שזה נשמע מוזר. אבל תחשבי על זה: סרטים טובים הם מראה של החיים. הם מראים לנו איך אנשים מתמודדים עם אתגרים, איך הם מוצאים את הקול שלהם, איך הם מצליחים לנצח את הפחדים שלהם.
לדוגמה, הסרט "נאום המלך". סיפור על מלך מגמגם שצריך לנאום בפני האומה. המסע שלו למצוא את הקול שלו, למרות המגבלות שלו, נגע בי עמוקות. זה גרם לי להבין שגם לי יש קול, ושגם אני יכולה למצוא אותו.
מה עובד, מה לא, ומתי?
בואי נהיה כנות, לא כל מה שאני אומרת כאן יעבוד לך. לכל אחת יש את הדרך שלה, את הקצב שלה. מה שעבד לי, לא בהכרח יעבוד לך. וזה בסדר.
הכי חשוב זה להיות נאמנה לעצמך.
תנסי דברים, תראי מה עובד לך, מה לא. אל תפחדי לטעות. הטעויות הן חלק מהמסע. וזכרי תמיד: את לא לבד.
לסיום, שאלה לי אלייך:
מה הדבר האחד שאת יכולה לעשות היום, כדי להביע את עצמך בצורה ברורה יותר?
תחשבי על זה. ותדעי שאני כאן, כדי לעודד אותך.
אני ממש אשמח לשמוע את התשובות שלך, בואי נמשיך את הדיאלוג.
