האמת? פעם חשבתי שליטה היא שם המשחק. תכנון מוקפד, ניהול קפדני, שליטה בכל פרט. ואז החיים צחקו לי בפנים. בגדול. גיליתי שלנסות לשלוט בהכל זה מתכון בטוח לשחיקה, תסכול, ובעיקר - לפספס את היופי שבהפתעות.
אז איך עוברים מלהיאחז חזק ללשחרר, בלי להתפרק לגמרי? איך שומרים על שפיות כשדברים קורים לא בדיוק כמו שרצינו? זה המסע שאני רוצה לחלוק איתך היום. הבטחה שלי? בסוף הקריאה, אולי תמצאי את עצמך מסתכלת על הדברים קצת אחרת. אולי אפילו תרשי לעצמך לחייך, למרות (או בזכות) הכאוס.
"אבל נעמה, לשחרר שליטה זה מפחיד!" - לגמרי. אני מבינה.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שניסיתי לשחרר. הייתי צריכה להעביר מצגת חשובה בעבודה. תכננתי כל מילה, כל תנועה, כל שקופית. בערב לפני, לא ישנתי מרוב לחץ. ובבוקר? המחשב קרס. פאניקה! אבל אז, נזכרתי במשהו שקראתי פעם בספר של ברנה בראון על פגיעות: "השלמות היא האויב של הטוב". החלטתי פשוט לזרום. לדבר מהלב. וניחשתן נכון? המצגת עברה מעולה. אפילו יותר טוב ממה שתכננתי.
אז מה קרה שם? למה דווקא הכאוס עזר? לדעתי, ברגע ששחררתי מהצורך להיות מושלמת, פתחתי לעצמי מרחב להיות יצירתית, ספונטנית ואותנטית. וזה, מסתבר, הרבה יותר משכנע מכל תכנון קפדני. מחקרים מראים שדווקא גמישות מחשבתית ויכולת הסתגלות לנסיבות משתנות הן המפתח להצלחה ולרווחה נפשית לאורך זמן (מקור: Carol Dweck, Mindset: The New Psychology of Success).
השאלה הגדולה: איך עושים את זה בפועל?
אז זהו, שאין פתרון קסם. אבל יש כמה דברים שלמדתי בדרך ועוזרים לי לשמור על שפיות גם כשהגלשן מתהפך:
- תכירי במגבלות שלך: את לא סופרוומן. אף אחת מאיתנו לא. יש דברים שפשוט לא בשליטתך. מזג האוויר, דעות של אחרים, תקלות טכניות. ברגע שתקבלי את זה, תוכלי להפסיק לבזבז אנרגיה על ניסיונות לשלוט בדברים שאי אפשר לשלוט בהם. (ואז מה כן אפשר? תכף נגיע לזה).
תתמקדי במה שכן בשליטתך: אוקיי, המחשב קרס. מה כן* יכולה לעשות? לנשום עמוק, לבקש עזרה, לאלתר. זה בדיוק מה שעשיתי. התמקדתי במה שיכולתי לשנות, במקום להתבוסס באכזבה על מה שלא. זה, מסתבר, נקרא "מיקוד שליטה פנימי", והוא משפיע ישירות על תחושת המסוגלות העצמית שלנו (מקור: Albert Bandura, Self-Efficacy: The Exercise of Control).
- תרגלי מיינדפולנס: כן, כן, אני יודעת. זה נשמע קלישאתי. אבל תאמיני לי, זה עובד. כמה דקות של מדיטציה ביום יכולות לעשות פלאים. זה עוזר לך להיות נוכחת ברגע, בלי לשפוט, בלי לנתח. פשוט להיות. וזה, בפני עצמו, משחרר המון לחץ. (אגב, אם את סקפטית כמוני, ממליצה לך לקרוא את הספר "Wherever You Go, There You Are" של ג'ון קבט-זין).
- תלמדי לצחוק על עצמך: טעויות קורות. פאשלות קורות. זה חלק מהחיים. במקום להלקות את עצמך, תנסי למצוא את ההומור בסיטואציה. לצחוק על עצמך. זה לא תמיד קל, אבל זה משחרר בטירוף. (ואם את צריכה השראה, תסתכלי על קומיקאיות כמו טינה פיי או איימי שומר. הן אלופות בזה).
אוקיי, הכל טוב ויפה, אבל מה עם הכאוס הפנימי?
זה נכון. לשחרר שליטה חיצונית זה קשה, אבל לשחרר שליטה על המחשבות והרגשות שלנו זה כבר סיפור אחר. לפעמים נדמה לנו שאנחנו חייבים לשלוט בכל מחשבה, בכל רגש. שאם ניתן לעצמנו להרגיש עצובות או כועסות, נתפרק לגמרי. אבל האמת היא הפוכה: כשאנחנו מנסות להדחיק או לשלוט ברגשות שלנו, אנחנו רק מחמירות את המצב. זה כמו לנסות לדחוף כדור מתחת למים. בסוף הוא תמיד יקפוץ החוצה.
אז מה עושים?
- מקשיבות לרחשים הפנימיים: נותנות לעצמנו להרגיש. בלי לשפוט. בלי לנתח. פשוט מרגישות. זה לא אומר שאנחנו צריכות להתבוסס ברגשות שלנו. זה רק אומר שאנחנו נותנות להם מקום. מקשיבות למה שהם מנסים להגיד לנו. (מסתבר שלרגשות יש תפקיד חשוב. הם כמו מצפן פנימי שמכוון אותנו).
- מזכירות לעצמנו שזה זמני: כל רגש הוא זמני. הוא בא וחולף. הוא לא מגדיר אותנו. הוא רק חלק מהחוויה האנושית שלנו. (אגב, אם את מרגישה תקועה ברגש שלילי, נסי את טכניקת "ההתרחקות": דמייני שאת צופה בעצמך מהצד. זה עוזר לך לקבל פרספקטיבה).
- מחפשות משמעות: גם בתוך הכאוס, אפשר למצוא משמעות. אפשר ללמוד מטעויות, אפשר לצמוח מקשיים. (ויקטור פרנקל, ניצול שואה ופסיכיאטר, כתב על זה ספר מדהים בשם "האדם מחפש משמעות").
אז זהו. לא הבטחתי פתרונות קסם, נכון? אבל אני מקווה שהצלחתי לתת לך נקודת מבט קצת אחרת. נקודת מבט שמזכירה לך שלשחרר שליטה זה לא לוותר, זה פשוט לבחור להשקיע את האנרגיה שלך במקומות הנכונים. ובעיקר, לזכור שגם בתוך הכאוס, תמיד יש מקום לשפיות, ליופי, ולצמיחה.
ועכשיו תורי לשאול: איך את מתמודדת עם הצורך בשליטה? אילו טיפים יש לך לחלוק איתי? מחכה לשמוע ממך בתגובות!
