האמת? שנים הסתובבתי עם תחושה חמוצה בבטן. מצד אחד, רציתי להספיק הכל: קידום בעבודה, זמן איכות עם חברים, תחביבים, ספורט… מצד שני, כל ניסיון להפוך ליעילה יותר הסתיים בשחיקה מטורפת. כאילו כל "טיפ" פרודוקטיביות לקח ממני עוד טיפה מהנשמה. ואז הבנתי – משהו כאן הפוך. פרודוקטיביות אמורה לשרת אותנו, לא להפך.
אז מה עושים? איך יוצרים פרודוקטיביות שמזינה אותנו, במקום לרוקן?
"דדליין? זה רק תירוץ ללחץ מיותר."
התחלתי לחפור. לא רק במאמרים על ניהול זמן (למרות שגם אותם קראתי), אלא גם בפילוסופיה, בפסיכולוגיה, אפילו באומנות. גיליתי שאנחנו חיים בעידן שמקדש את העשייה, אבל שוכח לשאול למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. המטרה היא לא להספיק יותר, אלא להספיק את הדברים הנכונים.
פעם קראתי מחקר מעניין על קצב לב ואפקטיביות (אני מצטטת מהזיכרון, משהו של הספרנית והסופרת נאוה סמל ז"ל) – מסתבר שאנחנו הכי יצירתיים וממוקדים כשהלב שלנו רגוע. נשמע מובן מאליו, נכון? אבל כמה מאיתנו באמת מתכננים את היום שלהם סביב זה?
אז ויתרתי על הדדליינים המלחיצים (עד כמה שאפשר, כמובן), והתחלתי להקשיב לקצב הפנימי שלי. זה אומר לקום קצת יותר מאוחר בימים שאני מרגישה עייפה, לעשות הפסקות יזומות במהלך היום, ואפילו לדחות משימות אם אני פשוט לא "שם" מנטלית.
פרודוקטיביות אמיתית היא לא ספרינט, אלא מרתון.
כן, זה דורש אומץ. העולם מצפה מאיתנו להיות "און" 24/7. אבל גיליתי שכשנותנים לעצמנו את המרחב הזה, אנחנו חוזרים לעבודה רעננים, יצירתיים וממוקדים הרבה יותר.
מקורות השראה לא צפויים (שעשו לי שינוי אמיתי בחיים)
אחד הדברים הכי מפתיעים שגיליתי היה החשיבות של… שעמום. כן, שעמום. מחקרים מראים שדווקא כשאנחנו משועממים, המוח שלנו משוטט בחופשיות ומגלה קשרים חדשים. זה המקום שממנו צומחות התובנות הכי גדולות. (יש ספר מעולה על זה של מנושה אידל, קוראים לו "שעמום").
אז התחלתי בכוונה תחילה לייצר לעצמי רגעים של שעמום. בלי טלפון, בלי מוזיקה, בלי שום דבר שמסיח את הדעת. פשוט לשבת בשקט ולהסתכל על העולם. בהתחלה זה היה קשה, אני מודה. אבל לאט לאט התחלתי להנות מזה. גיליתי שאני חושבת על דברים שלא הייתי חושבת עליהם אחרת, ומוצאת פתרונות לבעיות שתיסכלו אותי במשך שבועות.
"אבל נעמה, מה עם כל הכלים והטכניקות לפרודוקטיביות?" אתם שואלים. ובכן, הם חשובים, אבל רק אם הם משרתים את המטרה הגדולה יותר. ניסיתי את כולם: מטריצת אייזנהאואר, טכניקת פומודורו, אפליקציות לניהול משימות… חלקם עבדו בשבילי, חלקם פחות. אבל מה שהכי חשוב זה למצוא את מה שעובד בשבילך.
הכלי הכי טוב לפרודוקטיביות הוא הקשבה לעצמך.
הנה עוד תובנה: הרבה פעמים אנחנו מתייחסים לפרודוקטיביות כאילו היא עניין אישי, אבל היא מושפעת מאוד מהסביבה שלנו. אם אתם עובדים במקום עבודה תחרותי ולחוץ, יהיה לכם קשה מאוד לשמור על פרודוקטיביות בריאה. במקרה כזה, חשוב לנסות לשנות את הסביבה, או לפחות למצוא דרכים להגן על עצמכם מפניה.
האמת המרה: מה לא עבד לי (ואולי גם לך)
היו גם כישלונות, כמובן. ניסיתי פעם לעבוד בשיטת "אפס מיילים נכנסים" (Inbox Zero). במשך שבוע שלם הקדשתי שעות ביום למיון מיילים, מחיקה, מענה מיידי… בסוף היום הייתי מותשת, והעבודה האמיתית שלי נדחתה. הבנתי שזה פשוט לא בשבילי.
ועוד משהו: גיליתי שהרבה מהעצות לפרודוקטיביות מתעלמות מהעובדה שאנחנו בני אדם, לא מכונות. יש לנו רגשות, צרכים, מחשבות… אי אפשר פשוט לתכנת את עצמנו להיות יעילים יותר. צריך להתייחס לעצמנו בחמלה, ולהבין שזה בסדר לעשות טעויות, לנוח, ופשוט לא לעשות כלום לפעמים.
החיים הם לא רשימת משימות.
אז מה הלאה? אני עדיין במסע הזה. אני לומדת כל יום משהו חדש על עצמי ועל הדרך הנכונה ליצור פרודוקטיביות שמזינה אותי, במקום לרוקן. אני מזמינה אתכם להצטרף אלי.
ואולי השאלה הכי חשובה שנשארה איתי, ואני רוצה להשאיר אותה גם איתכם: מה הדבר האחד הזה, שאם תעשו אותו היום, תרגישו שהיום שלכם היה משמעותי?
