האמת? תמיד קינאתי בנשים האלה. אתן יודעות, אלה שנכנסות לחדר ויודעות בדיוק מה הן רוצות, מי הן צריכות לדבר איתו ואיזו הזדמנות לקחת. תמיד תהיתי איך הן עושות את זה. האם זה קשור למזל? לחינוך? או שאולי הן פשוט נולדו עם זה?
אז זהו, שלא. אחרי שנים של ניסוי וטעייה, אחרי לא מעט החלטות שגויות (שגרמו לי לא מעט כאב ראש!) הבנתי שה"קסם" הזה הוא לא משהו שנולדים איתו. הוא משהו שאפשר ללמוד ולפתח. קוראים לזה אינטואיציה.
אבל רגע, מה זה בכלל אינטואיציה? הרי תמיד לימדו אותנו להסתמך על הגיון, על עובדות, על נתונים. אינטואיציה נשמעה לי תמיד כמו משהו מעורפל, לא מבוסס, אפילו קצת טיפשי.
אז זהו, שזה ממש לא.
האינטואיציה היא למעשה סוג של אינטליגנציה. ד"ר דניאל כהנמן, פסיכולוג זוכה פרס נובל, בספרו "לחשוב מהר לחשוב לאט" מסביר שיש לנו שתי מערכות חשיבה: מערכת 1, שהיא אינטואיטיבית, מהירה ואוטומטית, ומערכת 2, שהיא אנליטית, איטית ומודעת. רוב הזמן אנחנו פועלים על טייס אוטומטי, כלומר, מערכת 1 היא זו שמנהלת את חיינו. (כהנמן, ד. (2011). לחשוב, מהר לחשוב לאט. כנרת, זמורה-ביתן, דביר.)
הבעיה היא שלרוב אנחנו מתעלמים מהקול הפנימי הזה. אנחנו עסוקים מדי ברעשים החיצוניים, בציפיות של אחרים, בפחדים שלנו. אנחנו מפחדים לטעות, מפחדים להיראות טיפשים, מפחדים לקחת סיכון.
אני זוכרת מקרה ספציפי, לפני כמה שנים, כשעמדתי בפני החלטה גדולה בקריירה שלי. קיבלתי הצעה לעבודה שנראתה מבטיחה על הנייר – תנאים טובים, שכר גבוה, אפשרויות קידום. אבל משהו הרגיש לי לא נכון. כל פעם שדמיינתי את עצמי שם, הרגשתי כיווץ קטן בבטן. התעלמתי מזה. שכנעתי את עצמי שאני סתם מפחדת משינוי. בסופו של דבר, לקחתי את העבודה. אתם יכולים לנחש מה קרה. אחרי כמה חודשים מצאתי את עצמי אומללה, לא מסופקת, ומתחרטת על הבחירה שלי.
זה היה שיעור חשוב. הבנתי שאסור לי להתעלם מהאינטואיציה שלי. היא שם כדי להגן עלי, להוביל אותי, לעזור לי לקבל את ההחלטות הנכונות ביותר עבורי.
אבל איך מקשיבים לאינטואיציה? איך מבדילים בינה לבין פחד או חרדה? זה לא תמיד פשוט, אבל זה אפשרי.
אחד הדברים שלמדתי הוא שהאינטואיציה מדברת אלינו בשפה של הגוף. זה יכול להיות כיווץ בבטן, דפיקות לב מואצות, תחושה קלה של אי נוחות, או להפך - תחושה של חום ורוגע. חשוב לשים לב לתחושות האלה, לא להתעלם מהן.
לפעמים, זה מרגיש כמו פרפרים בבטן. אבל האם זה הפרפרים של התרגשות, או הפרפרים של הפחד? כאן נכנס לתמונה הניסיון. ככל שתתחילו להקשיב יותר לגוף שלכן, ככה תצליחו להבחין בדקויות.
טיפ נוסף: תנו לעצמכן זמן שקט. האינטואיציה לא יכולה לדבר כשמסביב רועש. תמצאו זמן במהלך היום לשבת בשקט, לנשום עמוק, להקשיב לקול הפנימי שלכן. זה יכול להיות מדיטציה, הליכה בטבע, או סתם ישיבה עם כוס תה.
אבל רגע, מה אם האינטואיציה מטעה אותנו? זה קורה. כולנו טועים. אף אחד לא מושלם. אבל גם טעויות הן חלק מהמסע. הן מלמדות אותנו, מחזקות אותנו, עוזרות לנו לגדול.
אני חייבת להודות, עדיין קשה לי לפעמים. עדיין יש רגעים שאני מתלבטת, מתלבטת, מתלבטת, עד שאני כבר משתגעת. אבל למדתי דבר חשוב: גם אם אני טועה, אני סומכת על עצמי שאדע להתמודד עם זה. אני סומכת על עצמי שאמצא את הדרך הנכונה עבורי.
קחו לדוגמה את סיפורה של ד"ר ברנה בראון, חוקרת בתחום הבושה והפגיעות. היא עצמה מספרת איך שנים התעלמה מהקול הפנימי שלה, עד שיום אחד, בעקבות משבר אישי, היא החליטה להקשיב לו. זה הוביל אותה למסע של גילוי עצמי שהפך אותה לאחת הסופרות והמרצות המבוקשות בעולם. (Brown, B. (2012). Daring greatly: How the courage to be vulnerable transforms the way we live, love, parent, and lead. Gotham Books.)
אז מה בעצם למדנו היום?
- האינטואיציה היא כלי רב עוצמה שיכול לעזור לנו לקבל החלטות טובות יותר ולחיות חיים מלאים יותר.
- חשוב להקשיב לגוף שלנו ולשים לב לתחושות הפיזיות שלנו.
- תנו לעצמכן זמן שקט כדי להתחבר לקול הפנימי שלכן.
- אל תפחדו לטעות. טעויות הן חלק מהמסע.
עכשיו, אני רוצה לשאול אתכן: מה הדבר האחד שאתן יכולות לעשות היום כדי להקשיב יותר לאינטואיציה שלכן? איזה צעד קטן אתן יכולות לעשות כדי להתחבר לקול הפנימי שלכן?
אני באמת רוצה לשמוע. שתפו אותי בתגובות! אולי יחד נמצא את התשובה?
