היי יקירות, נעמה כאן. תגידו, יצא לכן פעם לדחות משהו עד לרגע האחרון ואז למצוא את עצמכן בלחץ היסטרי, שואלות את עצמכן "למה עשיתי את זה לעצמי?!" אני לגמרי שם. לא פעם ולא פעמיים.
אני זוכרת תקופה באוניברסיטה, כשדחיתי עבודה סמינריונית ענקית עד לשבוע האחרון. שבוע! אני, שמתכננת כל דבר מראש, מצאתי את עצמי לילות לבנים, מכינה קפה בכמויות תעשייתיות ובעיקר – מלאה ברגשות אשם. זה היה נורא. אבל אז שאלתי את עצמי – למה בעצם אנחנו עושות את זה לעצמנו?
אז בואו נצלול קצת יותר עמוק לתוך העולם הזה של דחיינות, נבין למה אנחנו עושות את זה (כי זה לגמרי לא עצלנות!), ואיך אפשר להתמודד עם זה בצורה קצת יותר נעימה ומודעת. בסוף, כולנו רוצות להרגיש טוב עם עצמנו, נכון?
למה אנחנו בעצם דוחות? זה לא מה שאתן חושבות
אז הרבה פעמים אנחנו חושבות שאנחנו דוחות מתוך עצלות, נכון? "אני פשוט לא רוצה לעשות את זה." אבל האמת היא שהסיפור קצת יותר מורכב. מחקרים מראים (כן, גם פה יש מחקרים! ראו למשל את העבודה של ד"ר טים פיצ'ל באוניברסיטת קרלטון) שדחיינות היא לרוב תוצאה של קושי בניהול רגשות שליליים.
רגע, מה?
כן, כן. כשאנחנו מתמודדות עם משימה שמעוררת בנו תחושות לא נעימות – פחד מכישלון, חוסר ביטחון, שעמום – אנחנו נוטות לדחות אותה כדי להימנע מהתחושות האלו. זה כמו משכך כאבים רגעי, שמקל עלינו עכשיו, אבל יוצר בעיה גדולה יותר אחר כך.
תחשבו על זה רגע – האם אי פעם דחיתן משימה שהייתן ממש מתרגשות ממנה? כנראה שלא. לרוב אנחנו דוחות את מה שמעורר בנו איזשהו סוג של התנגדות רגשית.
אני זוכרת פעם, שרציתי להתחיל לכתוב בלוג. הרעיון היה מרגש, אבל הפחד ממה יחשבו עלי, מה אם לא אהיה מספיק טובה – שיתק אותי. דחיתי את זה שוב ושוב, עד שיום אחד החלטתי פשוט לכתוב, בלי לחשוב יותר מדי. וניחשתן נכון – זה היה מפחיד, אבל גם משחרר.
דחיינות היא לא בעיה של ניהול זמן, אלא בעיה של ניהול רגשות. תזכרו את זה!
אז איך מפסיקים לדחות? בלי להלקות את עצמנו
אוקיי, אז הבנו למה אנחנו דוחות. עכשיו השאלה הגדולה היא – איך יוצאים מזה? הנה כמה טיפים שלמדתי בדרך הקשה, וגם קצת ממה שקראתי ויישמתי (ואני חייבת להודות שלא תמיד עובד, אבל שווה לנסות, לא?).
- תזהו את הרגשות: עצרו רגע ותשאלו את עצמכן – איזה רגש המשימה הזאת מעוררת בי? האם זה פחד? חוסר ביטחון? שעמום? ברגע שתזהו את הרגש, תוכלו להתחיל להתמודד איתו ישירות, במקום לדחות את המשימה.
אגב, גיליתי שיש טכניקה שנקראת "הכתיבה האוטומטית" – פשוט לשבת ולכתוב את כל מה שעובר לכן בראש, בלי צנזורה. לפעמים זה עוזר להוציא את הרגשות האלו החוצה ולהתחיל להתמודד איתם.
- תפרקו את המשימה לחלקים קטנים: משימה גדולה ומאיימת יכולה להיות משתקת. במקום לנסות לסיים הכל בבת אחת, חלקו אותה לחלקים קטנים יותר, שאפשר להתמודד איתם בקלות.
אני קוראת לזה "שיטת הביס הקטן". במקום להסתכל על העוגה הענקית, תאכלו ביס אחד קטן. פתאום זה נראה הרבה יותר אפשרי.
- תתחילו עם משהו קטן וקל: לפעמים כל מה שצריך זה פשוט להתחיל. בחרו משימה קטנה וקלה שתוכלו לסיים תוך כמה דקות, רק כדי לקבל תחושה של התקדמות. זה יכול לתת לכן את הדחיפה שאתן צריכות כדי להתמודד עם משימות גדולות יותר.
- תתגמלו את עצמכן: סיימתן חלק מהמשימה? תתגמלו את עצמכן! זה יכול להיות כל דבר – כוס קפה טובה, צפייה בפרק בסדרה האהובה עליכן, או סתם כמה דקות של מנוחה. התגמול יעזור לכן לקשר את המשימה לתחושה חיובית, ויקל עליכן להתמודד איתה בפעם הבאה.
אני גיליתי שאם אני מבטיחה לעצמי אמבטיה מפנקת אחרי שאני מסיימת לכתוב מאמר, אני הרבה יותר מוטיבציה להתחיל. מה עובד בשבילכן?
- תקבלו את זה שזה לא מושלם: פרפקציוניזם הוא אחד האויבים הגדולים ביותר של הפרודוקטיביות. תזכרו – עדיף משהו גמור ולא מושלם, מאשר משהו מושלם שלא קיים. תרפו קצת מהצורך בשלמות, ותאפשרו לעצמכן לעשות טעויות. זה בסדר! כולנו עושות טעויות.
- תדברו עם מישהו: לפעמים כל מה שצריך זה לדבר עם מישהו על מה שמטריד אתכן. שתפו חברה, בן זוג, או אפילו מטפל. לפעמים רק הוצאת המילים החוצה יכולה לעזור לכן לראות את הדברים בצורה יותר ברורה.
טיפ בונוס: חמלה עצמית.
אל תהיו קשות עם עצמכן. כולנו דוחות לפעמים. במקום להלקות את עצמכן על כך שדחיתן, תהיו רכות ואוהבות. תזכירו לעצמכן שאתן עושות את הכי טוב שאתן יכולות, ותנסו ללמוד מהחוויה.
מחשבה לסיום…
אז דחיינות היא בהחלט לא תכונה שאנחנו צריכות להתבייש בה. היא חלק מהחוויה האנושית שלנו. אבל ברגע שאנחנו מבינות למה אנחנו דוחות, ויש לנו את הכלים להתמודד עם זה – אנחנו יכולות להפוך את זה למשהו חיובי.
ואתן יודעות מה הכי חשוב? להיות סבלניות כלפי עצמכן. המסע הזה דורש זמן ותרגול.
אני יודעת שאני עדיין עובדת על זה בעצמי. יש לי תמיד את הפרויקט הזה בצד שאני כל הזמן אומרת לעצמי שאני אתחיל מחר... אבל אני מנסה כל יום להיות קצת יותר טובה, קצת יותר מודעת.
אז מה דעתכן? איזה משימות אתן דוחות הכי הרבה? ומה הטיפ שלכן להתמודדות עם דחיינות? ספרו לי בתגובות!
