האמת? גם אני נפלתי בפח. שעות של גלילה אינסופית בפינטרסט אחרי "הטיפים הכי שווים לפרודוקטיביות", ניסיתי כל אפליקציה אפשרית, כל שיטה שנשמעה מספיק מבטיחה. התוצאה? יותר עייפות, יותר תסכול ופחות… חיים.
זוכרת את הפעם ההיא שישבתי עד 3 בלילה לנסות להספיק את כל המשימות? הרגשתי כמו רובוט, מתוכנת למשימה אחת: לעבוד. ואז, באמצע הלילה, כשכוס הקפה השלישית כבר לא השפיעה, הבנתי – משהו פה ממש לא בסדר. זאת לא פרודוקטיביות, זאת התעללות.
אז מה עושים? איך אפשר להיות יעילים בלי לאבד את עצמנו בדרך?
אני לא מבטיחה פתרונות קסם, אבל כן גיליתי כמה דברים שעוזרים לי לנשום, לחייך ועדיין להספיק את מה שחשוב.
האם פרודוקטיביות חייבת לבוא על חשבון השפיות?
זה קצת כמו דיאטה קיצונית. בהתחלה מרגישים בשליטה, רואים תוצאות מהירות, אבל בסוף זה מתפוצץ לנו בפנים. פרודוקטיביות אמיתית, כזו שמחזיקה לאורך זמן, צריכה להיות בת קיימא. היא צריכה להתחשב בצרכים שלנו, ברצונות שלנו, ובנשמה שלנו.
"אבל נעמה," את אומרת לי עכשיו, "איך עושים את זה בפועל? יש לי דדליין, יש לי בוס על הראש, יש לי חיים!"
אני שומעת אותך. באמת. זה לא קל. אבל זה אפשרי.
דבר ראשון: תפסיקי להשוות את עצמך לאחרים.
אני יודעת, קשה. האינסטגרם מלא באנשים שנראים כאילו הם מצליחים לעשות הכל, ובקלות. אבל האמת היא שרוב התמונות האלה רחוקות מהמציאות. כמו שאמרה פעם הסופרת ברנה בראון: "אנחנו משווים את מאחורי הקלעים שלנו לבמה המצוחצחת של אחרים." (מקור: Daring Greatly).
תתמקדי בעצמך, בקצב שלך, במה שעובד לך. לא לכולנו מתאים לקום בחמש בבוקר ולעשות יוגה. יש כאלה שצריכות להתחיל את הבוקר עם קפה חזק ופרק של "חברים". וזה בסדר גמור!
דבר שני: תעשי סדר בעדיפויות.
אני יודעת שזה נשמע בנאלי, אבל זה קריטי. מה באמת חשוב? מה באמת דחוף? רוב הדברים שמציפים אותנו הם לא דחופים ולא חשובים. הם פשוט… רעש.
אני אוהבת להשתמש במטריצת אייזנהאואר (Eisenhower Matrix) כדי לעזור לי להחליט מה לעשות עם כל משימה. (מקור: Seven Habits of Highly Effective People). זה עוזר לי לראות בבירור מה דחוף וחשוב, מה לא דחוף אבל חשוב (ולכן צריך לתכנן), מה דחוף אבל לא חשוב (ואפשר להאציל) ומה לא דחוף ולא חשוב (ולמחוק!).
דבר שלישי: תני לעצמך הפסקות – אמיתיות.
לא, גלילה באינסטגרם לא נחשבת להפסקה. הפסקה אמיתית היא משהו שמנתק אותך מהעבודה, שממלא אותך באנרגיה, שמזכיר לך שאת בן אדם, לא מכונה.
אני יודעת שלפעמים קשה לקחת הפסקה, מרגישים אשמים, כאילו אנחנו מבזבזים זמן. אבל האמת היא שלהפסקות יש השפעה הפוכה. הן עוזרות לנו להיות יותר מרוכזים, יותר יצירתיים ויותר יעילים.
אני למדתי את זה בדרך הקשה. פעם הייתי עובדת בלי הפסקה, עד שהייתי פשוט קורסת. ואז הייתי צריכה לקחת יום שלם כדי להתאושש. עכשיו אני מקפידה לקחת הפסקות קצרות כל שעה, יוצאת להליכה קצרה, מדברת עם חברה, או סתם יושבת בשקט ונושמת. זה עושה פלאים.
מה אם אני מרגישה שאני טובעת?
גם לי זה קורה. יש ימים שאני פשוט לא מצליחה להרים את עצמי מהמיטה. בימים האלה אני מזכירה לעצמי שזה בסדר. זה בסדר לא להיות מושלמת. זה בסדר לקחת יום חופש. זה בסדר לבקש עזרה.
פעם הרגשתי בושה לבקש עזרה, כאילו זה אומר שאני חלשה. אבל האמת היא שזה סימן של חוזק. זה אומר שאני מכירה את הגבולות שלי, שאני דואגת לעצמי, שאני לא מפחדת להודות שאני צריכה עזרה.
אז מה את עושה עכשיו? קחי נשימה עמוקה. תסתכלי סביבך. מה הדבר הכי חשוב שאת יכולה לעשות עכשיו? תעשי אותו. ואז קחי הפסקה. מבטיחה לך שהעולם לא יקרוס.
ולסיום, שאלה למחשבה: מה הדבר הקטן הזה שאת יכולה לעשות היום כדי לדאוג לנשמה שלך? תכתבי לי בתגובות, אני ממש רוצה לדעת.
