אני זוכרת את הרגע הזה בבירור. שבת בבוקר, השמש חודרת מבעד לתריסים, הקפה מהביל… ובום! הודעה קופצת. עוד מייל מהעבודה, עוד תזכורת לתשלום, עוד עדכון חדשותי שמבשר רעות. לרגע אחד, קפאתי. הרגשתי כאילו החיים שלי הם רק רשימה אינסופית של משימות, חובות ודאגות. ספאם אחד גדול.
אז שאלתי את עצמי: איך לעזאזל יוצאים מזה? איך אפשר לנהל את הספאם הזה, את כל הרעש הזה שממלא לנו את הראש והלב, ולהתחיל באמת לחיות?
חשבתי שאני צריכה להיות יותר מאורגנת, יעילה יותר. קראתי ספרים על ניהול זמן, ניסיתי שיטות פרודוקטיביות חדשות. אבל זה רק גרם לי להרגיש עוד יותר לחוצה. כאילו אני צריכה להספיק יותר, לעשות יותר, להיות יותר. ואז הבנתי – זה לא הפתרון. הפתרון הוא לא להילחם בספאם, אלא לבחור מה להכניס לחיים שלי מלכתחילה.
האמת היא, אי אפשר להימנע מהספאם לגמרי. אבל אפשר לנהל אותו.
אז איך עושים את זה? בואו נצא למסע ביחד.
מקורות הספאם: למה אנחנו מרגישים מוצפים?
המוח שלנו לא תוכנן להתמודד עם כמות המידע שאנחנו מקבלים היום. פרופ' דניאל לויטין, מחבר הספר "The Organized Mind", מסביר שהמוח שלנו מעדיף מידע חדש, ולכן אנחנו מתקשים להתעלם מהתראות ועדכונים. זה כמו התמכרות – אנחנו יודעים שזה לא בריא לנו, אבל אנחנו לא יכולים להפסיק לבדוק את הטלפון.
אבל זה לא רק עניין של טכנולוגיה. הספאם מגיע גם ממקומות אחרים: ציפיות חברתיות, לחץ חברתי, מערכות יחסים לא בריאות, הרגלים ישנים. הנה דוגמה: פעם חשבתי שאני חייבת להגיד "כן" לכל בקשה שמגיעה אליי. פחדתי לפגוע, לפספס הזדמנות. אבל מה שקרה בפועל זה שהחיים שלי הפכו להיות כאוס אחד גדול. בסוף, הייתי מותשת, מתוסכלת ולא מסוגלת לעשות כלום כמו שצריך.
מזדהים? אני יודעת שכן.
התסכול הזה, הוא האיתות הראשון שצריך לשים לב אליו.
האסטרטגיה המפתיעה: פחות זה יותר
אוקיי, אז הבנו שיש ספאם ושאי אפשר להימנע ממנו לחלוטין. אז מה עושים? הפתרון הוא לא להילחם בו, אלא להפחית את כמות הגירויים שאנחנו מכניסים לחיים שלנו. לחשוב כמו מינימליסטים, אבל רגשית.
המאמנת הידועה מארי קונדו, בספרה "סוד הקסם היפני", מלמדת אותנו להיפטר מכל מה שלא "מצית שמחה" בחיים שלנו. אבל מה אם הדברים האלה הם דברים שאנחנו חייבים לעשות? תשלומים, עבודה, משפחה? כאן נכנסת הגישה האנושית. לא הכל חייב להצית שמחה, אבל הכל יכול להיות בעל ערך ותכלית.
השאלה היא: מה אנחנו בוחרים שיהיה בעל ערך ותכלית בחיינו?
זה אומר להגיד "לא" לדברים שלא חשובים לנו באמת. זה אומר להציב גבולות בריאים. זה אומר להיות מודעים לדברים שמרוקנים אותנו מאנרגיה ולהימנע מהם כמה שאפשר. אני יודעת, זה נשמע פשוט, אבל זה קשה מאוד ליישום. במיוחד כשאנחנו מפחדים לפגוע באחרים או לפספס הזדמנויות. אבל תזכרו – אתם לא יכולים למלא כוס של אחרים אם הכוס שלכם ריקה.
אגב, גיליתי משהו מפתיע: כשמתחילים להגיד "לא" לדברים שמרוקנים אותנו, פתאום יש יותר מקום לדברים שבאמת חשובים לנו. זה כמו לפנות מקום בארון הבגדים – פתאום אפשר לראות את כל הבגדים שיש לנו באמת וליהנות מהם יותר.
טעויות בדרך לניהול הספאם (ומה למדתי מהן)
אני לא אשקר, עשיתי הרבה טעויות בדרך. חשבתי שאני צריכה להיות מושלמת, שאני צריכה להספיק הכל, שאני צריכה לעשות את כולם מאושרים. אבל זה לא עבד. זה רק גרם לי להרגיש יותר לחוצה ומתוסכלת. למדתי שאני לא מושלמת, שאני לא יכולה להספיק הכל, ושאני לא אחראית לאושר של אף אחד אחר חוץ מעצמי.
לשחרר את הצורך בשליטה מוחלטת – זה שחרור אמיתי.
עוד טעות שעשיתי היא שהייתי ביקורתית מדי כלפי עצמי. הייתי שופטת את עצמי על כל טעות, על כל כישלון. אבל למדתי שטעויות הן חלק מהחיים, שהן הזדמנות ללמידה וצמיחה. למדתי להיות יותר סלחנית כלפי עצמי ולהתמקד בדברים הטובים שעשיתי.
חשוב לזכור - החיים הם לא תחרות. כל אחד מאיתנו נמצא במסע שלו, בקצב שלו. אין טעם להשוות את עצמנו לאחרים. תתמקדו במסע שלכם, בחלומות שלכם, בשמחות הקטנות שלכם. זה מה שחשוב באמת.
סיום פתוח: מה הלאה?
אז איפה אני עכשיו? אני עדיין לומדת. עדיין עושה טעויות. אבל אני כבר לא מרגישה מוצפת כמו פעם. למדתי לנהל את הספאם של החיים, לבחור מה להכניס לחיים שלי, ולהתמקד בדברים שחשובים לי באמת. ואני מאמינה שגם אתם יכולים.
אבל רגע, מה איתכם? איזה ספאם אתם הכי מתקשים לנהל? מה הייתם רוצים לשנות בחיים שלכם? שתפו אותי, אני כאן כדי להקשיב וללמוד ביחד.
