אני זוכרת את הפעם הראשונה שקלטתי שאני, נעמה, "מאורגנת מטבעי", זה היה אחרי שסיימתי לארוז תיק לטיול של שבוע ב-20 דקות, כולל מיון בגדים לפי ימים וסוג פעילות. הרגשתי גאווה עצומה! ואז הגיע הטיול… וגיליתי שביליתי יותר זמן בלתכנן את המסלול המושלם מאשר באמת ליהנות ממנו.
מכירות את זה?
חשבתי שאם הכל יהיה מסודר ומתוכנן מראש, לא יהיו הפתעות לא נעימות. אבל מה שקרה בפועל זה שהפסדתי את הספונטניות, את הרגעים הקטנים של שמחה בלתי מתוכננת. הפכתי להיות אסירה של הארגון שלי.
הבטחתי לעצמי שאני אבין איך אפשר להיות מאורגנת, אבל לא משוגעת. איך לא לתת לרדיפה אחרי הסדר לשלוט לי על החיים.
אז איך יוצאים מהלופ הזה? איך מפסיקים להיות משוגעים על סדר וארגון ומתחילים פשוט… לחיות?
מה זה בכלל "משוגעים על סדר"? (ומה הקשר לפרפקציוניזם)
לפני שנגיע לפתרונות, בואו נבין את הבעיה. הרבה פעמים הרצון הבלתי נשלט לסדר וארגון הוא סימפטום של פרפקציוניזם. מחקרים מראים שפרפקציוניזם קשור לרמות גבוהות יותר של חרדה ודיכאון (למשל, ראו מחקר של Hewitt & Flett, 1991).
אבל רגע, זה לא אומר שאם אתן אוהבות סדר אתן חייבות להיות פרפקציוניסטיות חרדות! זה פשוט אומר שכדאי לבדוק מה המניע האמיתי מאחורי הצורך הזה. האם זה מתוך מקום של שליטה? של פחד מכישלון? או פשוט אהבה אסתטית?
ההבדל הדק בין יעילות לאובססיה
מניסיון אישי, ההבדל הדק הזה מתבטא בזמן שאתן מוכנות להשקיע. האם שעה של מיון גרביים לפי גוונים משתלמת לכן, או שהייתן מעדיפות לקרוא ספר טוב? האם אתן נכנסות לפאניקה אם יש כוס לא במקום, או שמסוגלות לנשום עמוק ולהניח אותה שם עד מחר?
זו לא שיפוטיות, זה כנות.
שיטת ה"מספיק טוב" – גאונית בפשטותה
אז מה עושים? אחת השיטות שעזרו לי הכי הרבה היא שיטת ה"מספיק טוב". כן, קראתן נכון. במקום לשאוף לשלמות, תשאפו למשהו שהוא "מספיק טוב".
הפסיכולוג ההתפתחותי דונלד ויניקוט טבע את המושג "אם טובה דיה" (good enough mother), וזה תפס גם אצלי. הרי אף אחד לא מצפה מאיתנו לשלמות אימהית, אז למה כן מצפים מאיתנו לשלמות ארגונית?
העיקרון הזה עובד נפלא בכל תחום:
- ניקיון: במקום לקרצף את הבית במשך שעות, תעשו ניקיון יסודי פעם בשבוע וביתר הימים רק תסדרו קצת.
- עבודה: במקום לשכתב מייל 10 פעמים, תשלחו גרסה שנראית לכן "מספיק טובה".
- בישול: במקום להכין ארוחת גורמה מורכבת, תכינו משהו פשוט וטעים.
נשמע פשוט? תאמינו לי, זה מאתגר. במיוחד בהתחלה.
הידעתן? גם גאונים היו מבולגנים
אני יודעת, קשה לשחרר. אבל הנה עוד משהו שיעזור: תסתכלו על אנשים מצליחים ומבריקים. האם הם בהכרח מסודרים? לא תמיד. איינשטיין, למשל, ידוע שהיה מבולגן מאוד. וזה לא הפריע לו לפתח את תורת היחסות.
הנה רגע של תובנה: סדר חיצוני לא בהכרח מעיד על סדר פנימי.
הטריק הסודי: להתמקד במה שחשוב באמת
מה אני מנסה לומר? שהסדר הוא אמצעי, לא מטרה. המטרה היא לחיות חיים מלאים, שמחים ומספקים. ואם הסדר עוזר לכן להשיג את זה – מצוין. אבל אם הוא מפריע – הגיע הזמן לשחרר.
התחילו לשאול את עצמכן: מה הכי חשוב לי עכשיו? האם חשוב לי שהבית יהיה מצוחצח, או שאני מעדיפה לבלות זמן איכות עם הילדים שלי? האם חשוב לי לענות על כל המיילים מיד, או שאני יכולה לדחות חלק מהם למחר?
ברגע שתתחילו לתעדף את מה שחשוב באמת, הסדר יתחיל לקבל את המקום הראוי לו – כמשרת, לא כאדון.
במקום סיכום: מחשבה אחת לסיום
אז בפעם הבאה שאתן מרגישות צורך עז לסדר ולנקות, תעצרו רגע ותשאלו את עצמכן: האם זה באמת מה שאני רוצה לעשות עכשיו? או שאני יכולה להרשות לעצמי קצת כאוס, קצת חוסר שלמות, קצת… חיים?
ספרו לי, מה דעתכן? האם אתן מרגישות שהרדיפה אחרי הסדר משתלטת לכן על החיים? ואילו טריקים עזרו לכן להשתחרר ממנה? אני מחכה לשמוע אתכן!
