אני יודעת איך זה. באמת. יש ימים כאלה שגם המחשבה על לקום מהספה מרגישה כמו טיפוס על האוורסט. את שוכבת שם, שקועה, והשלט נראה רחוק כמו כוכב אחר. ואז מגיעות המחשבות האלה, "אני עצלנית", "אני כישלון", ואת בכלל שוקעת יותר. אז בואי נתחיל הפוך, אוקיי?
קודם כל, חמלה עצמית.
החדשות הטובות הן שאת לא לבד. כולנו שם לפעמים. אני זוכרת תקופה, אחרי לידה, שהספה הייתה הבית השני שלי. לא כי רציתי, אלא כי לא היה לי כוח אחר. וניסיתי להבין למה? לא תמיד יש סיבה "רציונלית". לפעמים זה עייפות מצטברת, לפעמים זה חוסר איזון הורמונלי, לפעמים זה פשוט הצורך הזה, הפנימי, לקחת פסק זמן מהכל. להקשיב לגוף שלך זה לא פינוק, זה צורך.
אבל חמלה עצמית לא אומרת להישאר לנצח על הספה. השאלה היא איך יוצאים מזה?
הפרדוקס של מוטיבציה: לפעמים צריך קודם לעשות כדי להרגיש.
כולנו מחכים לניצוץ הזה, לבום של אנרגיה שיעיף אותנו מהספה. אבל מה אם הניצוץ הזה לא יגיע? כאן נכנס הפרדוקס לתמונה. במקום לחכות למוטיבציה, תנסי ליצור אותה. איך?
- חוק 5 הדקות: הבטיחי לעצמך רק 5 דקות. לא יותר. רק 5 דקות של משהו קטן. לקפל כביסה, להכין כוס תה, לצאת לסיבוב קצר סביב הבית. למה 5 דקות? כי זה נשמע אפשרי, אפילו כשאין כוח. ואחרי 5 דקות? תראי מה קורה. הרבה פעמים, אחרי שהתחלת, כבר יותר קל להמשיך.
- הטריק של "אולי": במקום "אני חייבת לעשות ספורט", תגידי לעצמך "אולי אני אצא להליכה קצרה". "אולי" מוריד את הלחץ, משאיר מקום לגמישות, ופותח פתח לפעולה. אני יודעת, זה נשמע קצת כמו משחק פסיכולוגי, אבל תסמכי עליי, זה עובד.
אני זוכרת פעם שקראתי מחקר (מצטערת, לא זוכרת איפה בדיוק, אבל הרעיון נשאר איתי) על אנשים שהתקשו להתחיל לעשות ספורט. מה שהם גילו זה שהקושי הגדול ביותר היה לא הספורט עצמו, אלא המחשבה עליו. המוח שלנו נוטה להגזים בקשיים. אז תנסי לפרק את המשימה לחלקים קטנים, כאלה שנראים פחות מאיימים.
מה עם המשימות הגדולות, אלה שבאמת דורשות מאמץ?
כאן מגיע החלק המאתגר. קשה לטפס על הר כשיש לך כאב ראש. אז רגע לפני שאת מנסה לכבוש את העולם, תשאלי את עצמך:
מה באמת חשוב לי? לפעמים אנחנו מרגישות חוסר מוטיבציה כי אנחנו עושות דברים שאנחנו לא באמת מאמינות בהם. זה יכול להיות עבודה שלא מספקת, מערכת יחסים שלא מתאימה, או חלום שאיבד את הרלוונטיות שלו. האותנטיות היא הדלק של המוטיבציה.*
- מה מרוקן אותי? שימי לב לדברים שגוזלים לך אנרגיה. זה יכול להיות אנשים שמורידים לך את מצב הרוח, משימות שאת שונאת, או הרגלים שמזיקים לך. נסי לצמצם את הדברים האלה, או למצוא דרכים להתמודד איתם.
מקורות השראה לא שגרתיים:
אני אוהבת לשאוב השראה ממקומות לא צפויים. לדוגמה, פעם ראיתי סרט דוקומנטרי על דבורים. כן, דבורים. ומה שהדהים אותי זה איך הן עובדות ללא הפסקה, כל אחת בתפקיד שלה, למען מטרה משותפת. הנחישות שלהן גרמה לי לחשוב על החיים שלי. לפעמים, דווקא ממקומות רחוקים, אפשר ללמוד משהו על עצמנו.
מה עובד בשבילי (והודאה בכישלונות):
אני מודה, לא כל הטריקים האלה עובדים תמיד. יש ימים שאני פשוט נכנעת לספה, וזה בסדר. אבל מה שעוזר לי זה להזכיר לעצמי למה אני עושה את מה שאני עושה. אני כותבת כי אני אוהבת לחבר אנשים, לגעת בלבבות, לגרום לאנשים להרגיש פחות לבד. ה"למה" שלך הוא המצפן שלך.
וטיפ אחרון, קצת מוזר אולי: תנסי לשנות את הסביבה שלך. לפעמים, רק שינוי קטן יכול לעשות פלאים. לשבת במקום אחר בבית, לשמוע מוזיקה אחרת, או אפילו סתם לפתוח חלון ולאוורר את החדר.
אז מה עכשיו? אל תקומי מיד ותתחילי לעשות רשימת משימות. פשוט תנשמי עמוק, תתני לעצמך רגע, ותשאלי את עצמך: מה הדבר הקטן ביותר שאני יכולה לעשות עכשיו כדי להרגיש קצת יותר טוב? ואז, פשוט תעשי אותו.
מה הדבר הזה בשבילך? אני באמת סקרנית לדעת. שתפי אותי!
