היי אהובה,
תגידי, יצא לך פעם לדחות משהו ממש חשוב עד לרגע האחרון? אני יודעת שאני עשיתי את זה יותר מדי פעמים. זה מתחיל עם "אני אעשה את זה מחר" ואז פתאום את מוצאת את עצמך בלילה לבן, לחוצה, שואלת את עצמך איך הגעת למצב הזה שוב.
אז למה אנחנו עושות את זה לעצמנו? למה אנחנו דוחות דברים שאנחנו יודעות שצריכות להיעשות?
האמת היא, שזה לא תמיד עצלנות. זה הרבה יותר מורכב מזה.
המוח שלנו - אומן בהימנעות
בואי נדבר על זה רגע בגובה העיניים. דחיינות, במילים פשוטות, היא דרך של המוח שלנו להימנע מתחושות לא נעימות. פחד מכישלון? קיים. פרפקציוניזם? בטח שקיים. אפילו סתם שעמום יכול לגרום לנו לדחות משימה.
אבל רגע, זה לא הכל.
אני זוכרת פעם, לפני שנים, עבדתי על פרויקט גדול בעבודה. כל פעם שניסיתי להתחיל אותו, הרגשתי מין חוסר שקט כזה. כאילו משהו חוסם אותי. לקח לי זמן להבין שמה שבאמת הפחיד אותי זה ההצלחה. כן, שמעת נכון. פחדתי שאם אצליח, הציפיות ממני יעלו, ואז אצטרך לעמוד בהן כל הזמן. טיפשי, נכון? אבל אמיתי לגמרי.
דחיינות היא לא פגם באופי. היא מנגנון הגנה.
אני לא ממציאה פה שום דבר, כן? פרופסור טים פיצ'יל, חוקר דחיינות ידוע (ואם את רוצה להעמיק - ממליצה לך על הפודקאסט שלו "Procrastination Podcast"), טוען שדחיינות היא בעצם "רגולציה של רגשות". אנחנו דוחות משימות כי אנחנו מנסות להימנע מרגשות שליליים שהן מעוררות בנו.
אז מה עושים? איך יוצאים ממעגל הקסמים הזה?
אני לא הולכת לתת לך כאן רשימת טיפים סטנדרטית. "תחלקי את המשימה לחלקים קטנים"? ברור, זה עובד לפעמים. אבל בואי נדבר על משהו יותר עמוק.
אני חושבת שהצעד הראשון הוא להבין את הסיבה האמיתית לדחיינות שלך. מה את מרגישה כשאת חושבת על המשימה הזו? האם זה פחד? שעמום? חוסר ודאות? ברגע שתזהי את הרגש, יהיה לך קל יותר להתמודד איתו.
פעם שמעתי את ד"ר ברנה בראון, החוקרת האמיצה הזו שמדברת על פגיעות ואותנטיות (חובה להכיר!), אומרת ש"פגיעות היא לא חולשה, היא הכוח האמיתי שלנו". וזה כל כך נכון גם כאן. תכירי בכך שאת מפחדת, שאת לא יודעת הכל, שאת עלולה להיכשל. זה בסדר. זה אנושי.
אחרי שהבנת את הסיבה, נסי לשנות את נקודת המבט שלך. במקום לחשוב על המשימה כמשהו מאיים, נסי לחשוב עליה כהזדמנות ללמוד, לצמוח ולהתפתח.
לדוגמה, אם את דוחה כתיבת מייל חשוב כי את מפחדת לטעות, תזכירי לעצמך שטעויות הן חלק מהחיים, ושהן יכולות להיות הזדמנות ללמידה. תנשמי עמוק, תכתבי את המייל הכי טוב שאת יכולה, ותשלחי אותו.
אבל הנה משהו שאולי יפתיע אותך: לפעמים, הדחיינות היא סימן שמשהו לא בסדר במשימה עצמה.
תחשבי על זה רגע. אולי את דוחה משהו כי זה לא באמת חשוב לך? אולי את עושה משהו רק כי את חושבת שאת "צריכה", ולא כי את באמת רוצה?
אני גיליתי את זה על בשרי. תקופה ארוכה דחיתי כל מיני משימות שקשורות לעבודה שלי, עד שהבנתי שאני פשוט לא אוהבת את מה שאני עושה. ברגע שהבנתי את זה, יכולתי להתחיל לחפש משהו שבאמת מעניין אותי.
אז הנה תובנה קטנה, אבל חשובה: הקשיבי לדחיינות שלך. היא יכולה ללמד אותך הרבה על עצמך.
הכי חשוב - תהיי עדינה עם עצמך
דחיינות היא לא משהו שנעלם בן לילה. זה תהליך. יהיו ימים שבהם תצליחי להתגבר עליה, ויהיו ימים שבהם היא תנצח. זה בסדר. אל תכעסי על עצמך. פשוט תרימי את עצמך, תנסי שוב.
תזכרי, את לא לבד. כולנו עוברות את זה. אנחנו כאן כדי לתמוך אחת בשנייה.
עכשיו, אני רוצה לשאול אותך שאלה: איזו משימה את דוחה עכשיו, ולמה? מה הסיפור מאחורי הדחיינות הזו? שתפי אותי, אני כאן כדי להקשיב.
אולי יחד נמצא את התשובה.
שלך,
נעמה ❤️
