אוקיי, בואו נדבר תכל'ס. כמה פעמים מצאתם את עצמכם עושים משהו רק כי פחדתם מה יגידו? אני יודעת שאצלי זה קרה יותר מדי פעמים. פעם, רציתי נורא לעשות קורס צילום, אבל ויתרתי כי חשבתי לעצמי: "מה פתאום צילום? אני בכלל עורכת דין, זה לא רציני". איזה שטויות!
האמת, לקח לי זמן להבין שאני מבזבזת אנרגיה יקרה על דאגות מיותרות. דאגות שלא מקדמות אותי לשום מקום, רק גורמות לי להרגיש קטנה ולא מסופקת. זה כמו לנסות להחזיק חול בידיים - כמה שתנסו יותר חזק, ככה הוא יברח לכם יותר מהר.
אז איך בכל זאת אפשר להרפות? איך מפסיקים לתת לאחרים לגור לנו בראש?
הצעד הראשון: להבין שאי אפשר לרצות את כולם.
זה נשמע קלישאתי, אני יודעת. אבל עצרו רגע וחשבו על זה לעומק. באמת אי אפשר. תמיד יהיו אנשים שלא יאהבו את מה שאתם עושים, איך שאתם נראים, או אפילו סתם את האנרגיה שלכם. וזה בסדר! זה לא אומר עליכם כלום. זה רק אומר שלא כולם מתחברים אליכם, וזה לגיטימי לחלוטין.
פסיכולוגית בשם ברנה בראון, בספר שלה "מתנות השלמות", מדברת על החשיבות של חוסן רגשי וקבלה עצמית. היא טוענת שהרדיפה אחר שלמות ואישור חיצוני רק מרחיקה אותנו מהערך האמיתי שלנו. (Brown, B. (2010). The Gifts of Imperfection: Let Go of Who You Think You're Supposed to Be and Embrace Who You Are. Hazelden.)
אני זוכרת שפעם שמעתי מישהי אומרת: "אם אתם מנסים לרצות את כולם, אתם בסוף לא תרצו אף אחד, כולל את עצמכם". וואו. זה פשוט היכה בי כמו פטיש.
אבל איך עושים את זה בפועל? הנה כמה טיפים קטנים ששינו לי את החיים:
- שימו לב לקולות בראש. כשאתם מתחילים לדאוג מה יגידו, עצרו לרגע ותשאלו את עצמכם: "האם הקול הזה הוא שלי, או שהוא בכלל של מישהו אחר?". לפעמים אנחנו סוחבים איתנו קולות ביקורתיים מהילדות, מההורים, מהחברה, שפשוט לא רלוונטיים יותר. תזהו אותם, ותגידו להם תודה, אבל תזכירו להם שאתם כבר לא חייבים להקשיב להם.
- התחילו בקטן. אל תנסו לשנות את כל העולם בבת אחת. התחילו לעשות דברים קטנים שגורמים לכם שמחה, בלי להתחשבן עם אף אחד. צאו לריקודי סלסה באמצע השבוע, תאכלו גלידה שוקולד מול הטלוויזיה גם אם זה "לא בריא", תלבשו את החולצה המנצנצת הזאת שתמיד פחדתם ללבוש. כל צעד קטן כזה מחזק את הביטחון העצמי שלכם.
- תזכירו לעצמכם מה חשוב לכם באמת. מה הערכים שלכם? מה החלומות שלכם? כשאנחנו מחוברים למהות שלנו, הרבה יותר קל לנו להתעלם מרעשים חיצוניים. כי אנחנו יודעים שאנחנו עושים את מה שנכון לנו, ולא את מה שנכון למישהו אחר.
ויקטור פרנקל, ניצול שואה ופסיכיאטר, כתב בספרו "האדם מחפש משמעות" על החשיבות של מציאת משמעות בחיים, גם בתנאים הקשים ביותר. הוא טען שהיכולת למצוא משמעות היא מה שמחזיק אותנו בחיים ומאפשר לנו להתמודד עם אתגרים. (Frankl, V. E. (1985). Man's Search for Meaning. Simon & Schuster.)
תחשבו על זה – אם אתם חיים חיים משמעותיים, האם באמת משנה מה חושבים עליכם?
וזהירות, יש גם מלכודת!
לפעמים, הניסיון להפסיק לדאוג מה אחרים חושבים הופך להיות עוד משהו שצריך "להצליח" בו. אנחנו מתחילים להילחם בעצמנו על זה שאנחנו עדיין דואגים. זה מעגל אינסופי!
האמת היא, שגם לי זה קורה. יש ימים שאני מרגישה חזקה ובטוחה בעצמי, ויש ימים שאני חוזרת לדאוג ולחשוש. וזה בסדר! אנחנו בני אדם. אנחנו מרגישים. אנחנו לא רובוטים.
הפתרון הוא לא להילחם ברגשות שלנו, אלא לקבל אותם. להגיד לעצמנו: "אוקיי, אני קצת דואגת עכשיו, זה בסדר. זה יעבור". ואז, לחזור להתמקד במה שחשוב לנו באמת.
אז מה הנקודה שלי?
הפסיקו לבזבז את האנרגיה שלכם על דאגות מיותרות. תתחילו להקשיב לקול הפנימי שלכם. תעשו את מה שעושה לכם טוב. תחיו את החיים שאתם רוצים לחיות, ולא את החיים שמישהו אחר רוצה שתחיו.
וכן, זה מפחיד. זה דורש אומץ. אבל זה גם הדבר הכי משחרר בעולם.
אני יודעת שזה לא פשוט. אני עדיין עובדת על זה בעצמי. אבל אני מבטיחה לכם, זה שווה את זה.
עכשיו תגידו לי אתם – מה הדבר הזה שתמיד רציתם לעשות אבל פחדתם מה יגידו? שתפו אותי בתגובות! אולי ביחד נמצא את האומץ לעשות את זה.
