אני זוכרת את הפעם הראשונה שבאמת הצלחתי להגיד "לא" בלי להרגיש כאילו דרסתי חתול. הייתי בת 26, עבדתי כמו חמור, וכולם סביבי, כולל אני, האמנו ש"יס מן" זה מתכון להצלחה. ואז, בפגישת צוות, הציעו לי לקחת על עצמי פרויקט נוסף – פרויקט שדרש בדיוק את הכישורים שלי, אבל שהיה ברור לי שהוא ידרוס אותי סופית.
האמת? באותו רגע רציתי להגיד "כן". רציתי להוכיח שאני יכולה, שאני שווה, שאני "שחקנית נשמה" (מושג שאני מתעבת היום). אבל משהו בתוכי זעק. ממש זעק. ואז, קרה הנס הקטן. אמרתי "לא".
ההלם בחדר היה כמעט מוחשי. כאילו אמרתי משהו מגונה. אבל זה היה רגע משחרר. הבנתי משהו חשוב: "כן" אוטומטי זה לא כרטיס כניסה למועדון המצליחים. לפעמים, "לא" מחושב הוא הכרטיס שלך לשפיות.
אבל איך עושים את זה? איך אומרים "לא" כשכולם אומרים "כן"? איך מתמודדים עם הלחץ החברתי, עם הפחד לפספס, עם תחושת האשמה המשתקת?
הפער בין מה שלמדנו למה שעובד באמת.
בקורסים לאסרטיביות מלמדים טכניקות. "אני מבינה את בקשתך, אבל...", "אני מצטערת, אני עמוסה כרגע...". טכניקות נהדרות, אבל הן לא תמיד עובדות במציאות. הן מתעלמות מהמרקם האנושי, מהפוליטיקה הארגונית, מהפחד העמוק שלנו לאכזב.
ואז הבנתי משהו: זה לא משנה מה את אומרת, זה משנה איך את אומרת את זה, ובעיקר – למה את אומרת את זה.
הרבה פעמים שמעתי עצות שאמרו "תחשבי על עצמך קודם!". אבל זה לא תמיד עובד. למה? כי אנחנו יצורים חברתיים. אכפת לנו מה אחרים חושבים, ואנחנו רוצים להרגיש חלק ממשהו גדול יותר.
אז מה כן עובד?
- הכירי את ה"כן" האמיתי שלך. זה אולי נשמע קצת "ניו אייג'י", אבל הקשיבי לי. לפני שאת אומרת "לא" למישהו אחר, תשאלי את עצמך: "מה ה'כן' האמיתי שלי כאן?". האם ה"כן" האוטומטי שלך לפרויקט הזה אומר "לא" לזמן איכות עם המשפחה שלך? האם הוא אומר "לא" לשינה טובה? האם הוא אומר "לא" לבריאות הנפשית שלך?
נקודת מפנה: ה"לא" שלך הוא הגנה על ה"כן" האמיתי שלך.
שמעתי פעם פסיכולוגית ארגונית (ד"ר ברנה בראון, מומלץ!) שאמרה שהגבולות שלנו הם לא רק אמצעי הגנה, אלא גם מקור ליצירתיות ולחופש. היא צודקת. כשאנחנו יודעים מה אנחנו לא מוכנים לעשות, אנחנו יכולים להשקיע את האנרגיה שלנו בדברים שחשובים לנו באמת.
מקור: Daring Greatly: How the Courage to Be Vulnerable Transforms the Way We Live, Love, Parent, and Lead by Brené Brown*
- אמפתיה לפני הכל. זה אולי נשמע מנוגד לאינטואיציה, אבל לפני שאת יורה "לא" מוחץ, תנסי להבין את הצד השני. למה הם מבקשים ממך את זה? מה הם מנסים להשיג? האם יש דרך אחרת לעזור להם בלי להקריב את עצמך?
אני זוכרת מקרה שבו ביקשו ממני להחליף חברה לעבודה שחלתה. באופן אוטומטי רציתי לסרב – הייתי עמוסה עד מעל הראש. אבל אז, עצמתי עיניים וניסיתי להיכנס לנעליים שלה. הבנתי שאם אני לא אסכים, היא תצטרך לדאוג לעבודה שלה בזמן שהיא חולה. ואז, מצאתי פתרון יצירתי – הצעתי לעזור בחלק מהמשימות שלה, ולא בכולן. היא שמחה, ואני לא קרסתי.
זו לא חולשה להבין את הצד השני – זו עוצמה. היא מאפשרת לך למצוא פתרונות יצירתיים שלא היו עולים לך בראש אחרת.
- התאמני על ה"לא" שלך. זה אולי נשמע מוזר, אבל להתאמן על "לא" זה כמו להתאמן על שריר. ככל שתתאמני יותר, יהיה לך יותר קל להשתמש בו. התחילי בדברים קטנים – תסרבי לשיחת טלפון מחברת ביטוח, תגידי "לא" לקינוח שאת לא באמת רוצה. ככל שתצברי ביטחון, יהיה לך יותר קל להגיד "לא" בדברים הגדולים.
אני זוכרת שלקחתי לעצמי אתגר "לא" לשבוע. כל יום הייתי צריכה להגיד "לא" לפחות פעם אחת. זה היה קשה בהתחלה, אבל זה גם היה משחרר. הבנתי שאני יכולה לשלוט בחיים שלי, ולא לתת לאחרים לשלוט בי.
- אל תתנצלי יותר מדי. התנצלות כנה היא חשובה, אבל התנצלות מוגזמת משדרת חוסר ביטחון. את לא צריכה להצטדק על הבחירות שלך. את לא צריכה להסביר לכולם למה את אומרת "לא". פשוט תגידי "לא" בצורה ברורה ונחרצת, ותעברי הלאה.
"אני מצטערת, אבל אני לא יכולה לקחת על עצמי את הפרויקט הזה כרגע. אני צריכה להתמקד במשימות אחרות." זה מספיק. לא צריך יותר מזה.
- חפשי מקורות השראה. אני מאוד אוהבת את הספר "כשמלאו לי חמישים" של אילנה רום רושני. היא מדברת שם על החשיבות של להגיד "לא" לדברים שלא משרתים אותנו יותר.
מקור: כשמלאו לי חמישים - אילנה רום רושני
תקראי ספרים, תאזיני לפודקאסטים, תדברי עם אנשים שאת מעריכה. תמצאי את הקול הפנימי שלך, ותלמדי לבטוח בו.
אז מה הלאה?
אני לא אגיד לך שלהגיד "לא" יהיה קל. זה לא. זה דורש אומץ, ביטחון עצמי, וקצת חוצפה. אבל זה גם שווה את זה. כי ברגע שתלמדי להגיד "לא" כשצריך, תוכלי להגיד "כן" לדברים שחשובים לך באמת.
ועכשיו, תשאלי את עצמך: מה ה"לא" הראשון שלך היום?
אני מזמינה אותך לשתף בתגובות. בואי נתמוך אחת בשנייה במסע הזה.
