היי, נעמה כאן. תודי, קרה לך פעם שמישהו מדבר אליך ואת בעצם... לא שם? הראש נודד, המחשבות רצות, ואת מפספסת חצי מהדברים. אני לגמרי שם איתך. שנים חייתי ככה, חושבת שאני "מקשיבה" תוך כדי שאני מתכננת את ארוחת הערב או עונה להודעות.
ואז הבנתי משהו: האזנה זה לא רק לשמוע את המילים. זה להיות נוכחת.
ההבנה הזו שינתה לי הכל. היא לא הגיעה ביום אחד, כן? היו הרבה פאשלות בדרך, רגעים מביכים של "סליחה, מה אמרת?" שגרמו לי להבין שאני חייבת להשתנות.
אז איך עושים את זה בעצם? איך מצליחים להתרכז בשיחה, באמת להקשיב, ולהוציא מזה משהו? אני רוצה לשתף אותך בכמה תובנות שלי, חלקן למדתי בדרך הקשה, חלקן מגיעות ממקורות מפתיעים, ואולי אחת מהן תאיר לך את הדרך.
מה זה בכלל "להקשיב"? (ולמה זה לא מה שחשבת)
כולנו חושבים שאנחנו יודעים להקשיב. אבל בואי נהיה כנות, רובנו רק מחכים לתורנו לדבר.
אני זוכרת שקראתי פעם מחקר על תקשורת בין-אישית (אני מצטערת, אני לא זוכרת את המקור המדויק, אבל זה היה משהו שקשור לפסיכולוגיה חברתית), שאמר שלרובנו יש נטייה "לסנן" מידע שאנחנו לא מסכימים איתו או שלא מעניין אותנו. זה טבעי, אבל זה הורס את ההקשבה.
להקשיב זה להיות סקרנית. זה לנסות להבין את נקודת המבט של האחר, גם אם היא שונה משלך. זה לשים בצד את הדעות הקדומות שלך ולשאול את עצמך: "מה אני יכולה ללמוד מזה?"
השיטה הסודית שלי: מיינדפולנס, אבל לא כמו שאת חושבת
את בטח חושבת עכשיו "אה, עוד פעם מיינדפולנס... משעמם!" אני יודעת, גם אני חשבתי ככה. אבל תני לי להסביר.
מיינדפולנס לא חייב להיות מדיטציה של שעה ביום. אפשר להתחיל בקטן. אני התחלתי מלשים לב לנשימה שלי בזמן השיחה. כן, זה נשמע קצת מוזר, אבל זה עובד.
כשאת מרגישה שהמחשבות מתחילות לברוח, פשוט קחי נשימה עמוקה ותחזרי לרגע הזה. זה עוזר לך להתמקד במה שהאדם השני אומר, במקום לתת לראש שלך לנדוד.
מיינדפולנס זו דרך להתאמן בנוכחות. ונוכחות היא המפתח להקשבה אמיתית.
הטעות הקריטית שכולנו עושים (ואיך להימנע ממנה)
אחת הטעויות הכי גדולות שאנחנו עושים היא לחשוב שאנחנו יודעים מה האדם השני הולך להגיד. אנחנו מניחים הנחות, משלימים משפטים בראש שלנו, ובסוף מפספסים את הפואנטה.
קרה לך פעם שהקשבת לחברה מספרת לך על בעיה בעבודה, ומיד קפצת עם פתרון, בלי באמת להבין מה היא צריכה? אני עשיתי את זה מיליון פעם. ואז הבנתי שמה שהיא באמת צריכה זה לא פתרון, אלא אוזן קשבת.
תני לאדם השני לסיים את המשפט שלו. שאלי שאלות מבהירות. תנסי להבין את הרגשות שלו. זה הכל.
כוחה המפתיע של שפת הגוף
הקשבה זה לא רק מה שאת שומעת, זה גם מה שאת רואה. שפת הגוף של האדם השני יכולה לתת לך רמזים חשובים לגבי מה שהוא מרגיש.
לדוגמה, אם מישהו מדבר אליך עם מבט מושפל וכתפיים שמוטות, סביר להניח שהוא מרגיש עצוב או חסר ביטחון. אם את שמה לב לזה, את יכולה להגיב בצורה יותר אמפתית ותומכת.
אבל רגע, זה עובד גם הפוך! שפת הגוף שלך משפיעה על האופן שבו האדם השני תופס אותך. אם את מסתכלת עליו בעיניים, מהנהנת בראש ומחייכת, הוא ירגיש שאת באמת מקשיבה לו.
שפת הגוף היא כלי תקשורת עוצמתי. תלמדי להשתמש בו לטובתך.
האתגר האמיתי: הקשבה לעצמך
אבל רגע, לפני שאת רצה ליישם את כל הטיפים האלה על אחרים, אני רוצה לשאול אותך משהו: את מקשיבה לעצמך?
כולנו עסוקים בלנסות לרצות אחרים, לתת להם את מה שהם צריכים, שאנחנו שוכחים מה אנחנו צריכים. אנחנו מתעלמים מהרגשות שלנו, מהצרכים שלנו, מהאינטואיציה שלנו.
הקשבה לעצמך היא תנאי הכרחי להקשבה לאחרים. אם את לא יודעת מה קורה אצלך בפנים, איך תוכלי להבין מה קורה אצל מישהו אחר?
אז קחי רגע לעצור, לנשום, ולהקשיב לעצמך. מה את מרגישה? מה את צריכה? מה את רוצה?
הסוף הוא רק ההתחלה (ומה עכשיו?)
אז הנה, שתפתי אותך בכמה תובנות שלי על הקשבה. אני מקווה שמצאת משהו מועיל. אבל אני רוצה להזכיר לך משהו חשוב: זה מסע, לא יעד.
זה לא משהו שמצליחים בו ביום אחד. זה דורש תרגול, סבלנות, ובעיקר – רצון אמיתי להשתפר.
אני עדיין לומדת להקשיב. עדיין עושה טעויות. אבל אני משתדלת בכל פעם להיות קצת יותר טובה.
ואת? איך את מקשיבה? אשמח לשמוע את המחשבות שלך בתגובות!
