אוקיי, בואו נדבר רגע ברצינות. כמה פעמים שמעתם את המשפט "את צריכה לאהוב את עצמך קודם"? מיליון? אני יודעת שגם אני שמעתי אותו מספיק פעמים כדי לרצות לגלגל עיניים עד אינסוף. אבל מה אם אני אגיד לכם שזה לא כל הסיפור?
פעם, האמנתי בכל ליבי שאהבה עצמית היא התרופה לכל הצרות שלי. קראתי ספרים, הלכתי לסדנאות, ניסיתי מדיטציות - הכל כדי "להתחבר לעצמי" ולאהוב את מי שאני. אבל משהו לא הסתדר. הרגשתי שאני מנסה להלביש על עצמי מסכה של אושר, כשבפנים הכל מרגיש מבולגן.
מה שלא הבנתי אז, ולקח לי זמן להפנים, זה שהשיחה הכי חשובה שאנחנו צריכות לנהל עם עצמנו היא לא על כמה שאנחנו מדהימות (למרות שזה גם נכון!), אלא על מה אנחנו באמת רוצות. כן, זה פשוט ככה.
תחשבו על זה רגע - אם אתן לא יודעות לאן אתן רוצות להגיע, איך תדעו אם אתן בכלל בכיוון הנכון?
אני זוכרת תקופה שבה הרגשתי שאני פשוט זורמת עם הזרם. עשיתי מה שמצופה ממני, עבדתי בעבודה "טובה", יצאתי עם בחורים "נחמדים", והמשכתי הלאה. אבל בפנים, הרגשתי ריקנות עצומה. זה כאילו חייתי חיים של מישהו אחר.
ואז, קראתי מאמר מעניין על פסיכולוגיה חיובית (שימו לב למקורות, כן? לא סתם שטויות באינטרנט 😉). הוא דיבר על חשיבות הגדרת ערכים אישיים. לא סתם "להיות בן אדם טוב", אלא ממש לזהות מה באמת חשוב לכן בחיים. (לדוגמה, ראו מחקרים של Brené Brown על ערכים ופגיעות: "Daring Greatly").
וזה היה הרגע שבו הכל השתנה.
פתאום הבנתי שאני מבזבזת את האנרגיה שלי על דברים שלא באמת מעניינים אותי. שאני מנסה לרצות אנשים במקום להקשיב לקול הפנימי שלי. וזה כאב. כאב מאוד.
אבל הכאב הזה היה שווה את זה. כי הוא הוביל אותי לשאול את עצמי את השאלה האמיתית: מה אני רוצה?
אוקיי, אז איך מתחילים?
קודם כל, תורידו ציפיות. זה לא הולך להיות תהליך קל או מהיר. זה מסע. מסע אל תוך הנפש שלכן.
דבר שני, תפסיקו להקשיב לקולות החיצוניים. כן, גם לאלה שאומרים לכן שאתן צריכות להיות מאושרות כל הזמן. החיים הם לא אינסטגרם, מותר להרגיש מבולבלות, עצובות, או סתם לא בסדר.
אז מה כן לעשות?
- תכתבו. קחו דף ועט (או מקלדת, מה שנוח לכן) ותתחילו לכתוב בלי לחשוב יותר מדי. מה מדליק אתכן? מה גורם לכן להתרגש? מה מעורר בכן סקרנות? תכתבו הכל, בלי צנזורה.
- תנסו דברים חדשים. צאו מאזור הנוחות שלכן. תלמדו משהו חדש, תפגשו אנשים חדשים, תבקרו במקומות חדשים. לפעמים, אנחנו מגלים את התשובות במקומות הכי לא צפויים. (כמו שאמר מרסל פרוסט: "המסע האמיתי של גילוי אינו טמון בחיפוש אחר נופים חדשים, אלא בהתבוננות בעיניים חדשות").
- תקשיבו לגוף שלכן. הגוף שלנו חכם הרבה יותר ממה שאנחנו חושבות. הוא יודע מה טוב לנו ומה לא. תשימו לב לאיך אתן מרגישות אחרי שאתן עושות משהו. האם אתן מרגישות אנרגטיות ומלאות חיים? או מרוקנות ועייפות?
אני יודעת, זה נשמע קלישאתי. אבל זה עובד.
אני רוצה לשתף אתכן בעוד משהו. פעם, הלכתי לפגישת ייעוץ קריירה. ציפיתי שיגידו לי מה אני צריכה לעשות עם החיים שלי, אבל במקום זה, הם שאלו אותי שאלה אחת פשוטה: "מה את אוהבת לעשות?".
נכון, זה נשמע פשוט, אבל לקח לי כמה ימים לענות על השאלה הזאת. כי הבנתי שאני אף פעם לא באמת הקדשתי זמן לחשוב על זה.
והתשובה שלי הפתיעה אותי. גיליתי שאני אוהבת לכתוב, שאני אוהבת לעזור לאנשים, שאני אוהבת ללמוד דברים חדשים.
וזה מה שאני עושה עכשיו.
אז נכון, אני עדיין לא "הבנתי הכל". אני עדיין עושה טעויות, אני עדיין מתמודדת עם קשיים, אני עדיין לא אוהבת את כל החלקים בעצמי (אבל אני עובדת על זה!).
אבל אני יודעת שאני בכיוון הנכון. כי אני חיה חיים שמחוברים לערכים שלי, לרצונות שלי, למי שאני באמת.
וזה, לדעתי, הדבר הכי חשוב שאנחנו יכולות לעשות בשביל עצמנו.
אז מה אתן אומרות, מוכנות לצאת למסע הזה?
אני תוהה, מה הדבר הכי מפחיד שמנעת מעצמך לעשות עד היום, רק בגלל שלא היית בטוחה שזה "נכון" או "מתאים" לך? אולי זה סימן להתחיל אחרת?
