אוקיי, בואו נדבר על זה רגע, ברצינות. מולטי-טאסקינג. אני שומעת את המילה הזו כבר שנים, וכל פעם אני מרגישה קצת... איך נאמר... מותקפת? כאילו מישהו אומר לי שאני לא יעילה, שאני לא מנצלת את הזמן שלי כמו שצריך. אבל האמת? תמיד הרגשתי שזה דווקא ההיפך. שאני גאון של תעדוף, לוליינית משימות שמסובבת עשר צלחות באוויר בלי שאף אחת תיפול.
אבל אז קרה משהו.
מצאתי את עצמי שוכחת דברים חשובים, מתבלבלת בין פגישות, ואפילו שורפת את האוכל (יותר מפעם אחת!). הרגשתי מרוטה, כמו סמרטוט רצפה אחרי ניקיון יסודי. והכי גרוע? לא הייתי מצליחה להסביר לאף אחד מה בדיוק אני עושה כל היום. עבדתי קשה, אבל לא ראיתי תוצאות. התסכול הזה, וואו, הוא היה עצום.
התחלתי לחקור. קראתי מאמרים (כן, גם אלה שצעקו "מולטי-טאסקינג זה שקר!"), הקשבתי לפודקאסטים, ואפילו התייעצתי עם חברה שהיא פסיכולוגית קוגניטיבית. ואז הבנתי משהו חשוב.
מולטי-טאסקינג, כמו שרובנו עושים אותו, הוא לא באמת מולטי-טאסקינג. הוא יותר כמו סוויץ'-טאסקינג. אנחנו לא עושים שני דברים במקביל, אלא קופצים ביניהם במהירות. וכל קפיצה כזו עולה לנו זמן ואנרגיה. מחקרים מראים שהמעבר בין משימות יכול להוריד את הפרודוקטיביות שלנו ב-40%! (מקור: American Psychological Association). 40 אחוז! זה מטורף!
תחשבי על זה רגע: את כותבת מייל, ואז הטלפון מצלצל. את עונה, ואז את נזכרת ששכחת משהו חשוב במייל. את חוזרת למייל, ואז מגיע הודעה בוואטסאפ. בום! המוח שלך עובד כמו מעבד שמנסה להריץ עשר תוכנות כבדות בו זמנית. הוא מתחמם, מאט, ובסוף קורס.
וזה לא רק עניין של פרודוקטיביות. מולטי-טאסקינג יכול להשפיע גם על הבריאות הנפשית שלנו. מחקרים הראו קשר בין מולטי-טאסקינג כרוני לרמות גבוהות יותר של חרדה ודיכאון (מקור: University of Sussex). אני לא יודעת מה איתך, אבל לי זה נשמע כמו דיל ממש גרוע.
אז מה עושים? עוברים למונו-טאסקינג.
אני יודעת, זה נשמע משעמם, נכון? אבל תאמיני לי, זה הרבה יותר מרגש ממה שזה נשמע. מונו-טאסקינג זה פשוט לתת את מלוא תשומת הלב שלך לדבר אחד, ברגע אחד. זה לסנן את כל הרעשים מסביב, להתמקד במה שחשוב, ולצלול לתוך העבודה שלך.
אבל איך עושים את זה בפועל? זו שאלה מצוינת. הנה כמה דברים שאני מנסה ליישם:
- חוסמים זמן: קובעים ביומן חלונות זמן מוגדרים למשימות ספציפיות. בלי מיילים, בלי הודעות, בלי הסחות דעת. רק את והמשימה.
- מפרידים בין משימות: לא מנסים לעשות כמה דברים במקביל. אם את עובדת על פרויקט, תתמקדי בו עד הסוף. אם את עונה למיילים, תעשי את זה במרוכז, ולא כל פעם שמגיע מייל חדש.
- מכבים התראות: זו אחת הפעולות הכי חשובות. מכבים את כל ההתראות בטלפון ובמחשב. תאמיני לי, העולם לא יקרוס אם לא תעני להודעה בוואטסאפ תוך שתי דקות.
- מקשיבים לגוף: אם את מרגישה שאת מתחילה לאבד ריכוז, קחי הפסקה. צאי להליכה קצרה, עשי מתיחות, או פשוט שבי בשקט לכמה דקות.
- מציבים גבולות: אומרים לאנשים שאת עסוקה, ושאת תחזרי אליהם מאוחר יותר. זה קשה, אני יודעת, אבל זה הכרחי.
זה לא קל, אני חייבת להודות. זה דורש משמעת עצמית ותרגול. אבל אני מבטיחה לך, זה שווה את זה. אני עדיין לא מושלמת בזה (אני עדיין נכנעת לפעמים לפיתוי של לבדוק את האינסטגרם באמצע העבודה), אבל אני רואה שיפור משמעותי בפרודוקטיביות שלי, ובאיכות החיים שלי. אני מרגישה יותר רגועה, יותר ממוקדת, ויותר מסופקת.
וזה, בסופו של דבר, מה שחשוב, לא? לא כמה דברים אנחנו עושים, אלא איך אנחנו עושים אותם. לא כמה זמן אנחנו עובדים, אלא כמה נוכחים אנחנו בעבודה שלנו.
אז אולי באמת הגיע הזמן להפסיק עם המולטי-טאסקינג. לא כי כולם אומרים לנו את זה, אלא כי זה טוב לנו. כי זה מאפשר לנו להיות יותר יעילים, יותר בריאים, ויותר מאושרים.
אני יודעת שאני נשמעת קצת כמו גורו, אבל תסלחי לי. אני פשוט מתרגשת מהגילוי הזה. ומה איתך? ניסית פעם לעבור למונו-טאסקינג? איך זה השפיע עלייך? ספרי לי בתגובות! באמת מעניין אותי לשמוע. אולי יש לך טיפים בשבילי? אני תמיד שמחה ללמוד.
