האמת? פעם הייתי אלופת העולם ב"כן". כן לכל בקשה, כן לכל מטלה, כן עד שהרגשתי שאני קורסת. זה התחיל מתוך רצון להיות נחמדה, לרצות אחרים, אבל מהר מאוד זה הפך למלכודת זהב מצופה שגבתה ממני מחיר כבד. הכי כבד? תחושת ריקנות עצומה.
הייתי מגיעה הביתה בסוף יום, מותשת פיזית ונפשית, ותוהה לעצמי – איפה אני בכל הסיפור הזה? איפה הרצונות שלי, השאיפות שלי, הזמן שלי לעצמי? הרי לא נולדתי רק כדי לרצות אחרים, נכון?
ואז הבנתי משהו – "לא" הוא לא מילה גסה. הוא כלי עוצמתי, ואם לומדים להשתמש בו נכון, הוא יכול לשחרר אותנו מכבלי רגשות האשם ולאפשר לנו לחיות חיים מלאים יותר.
אבל איך עושים את זה בלי להרגיש רע עם עצמנו? זאת השאלה הגדולה, נכון? אז בואו נצלול פנימה, כי יש כמה טריקים קטנים שיכולים לעשות את כל ההבדל.
הטריק הראשון: "הפסקת נשימה" קטנה
כשמבקשים מאיתנו משהו, התגובה האוטומטית שלנו היא לרוב כן או לא מיידיים. במקום זה, תנסי משהו אחר: תנשמי עמוק ותגידי "אני צריכה לחשוב על זה". זה נותן לך זמן לעבד את הבקשה, להבין מה את באמת מרגישה לגביה, ולקבל החלטה ממקום של מודעות ולא מתוך אימפולסיביות.
למדתי את זה בדרך הקשה. פעם, חברה ביקשה ממני לעזור לה עם מעבר דירה ביום שבו תכננתי סוף סוף להתפנק בספא. בלי לחשוב פעמיים, אמרתי כן. אחר כך, כל היום הרגשתי תסכול עצום ומרמור. אם רק הייתי לוקחת את ה"הפסקת נשימה" הזאת, הייתי יכולה להסביר לה שאני שמחה לעזור, אבל רק ביום אחר.
הטריק השני: "החלפת מילים" אסטרטגית
לפעמים, זה לא ה"לא" עצמו, אלא הדרך שבה אנחנו אומרות אותו. "לא" קצר וחותך יכול להישמע תוקפני, גם אם זאת לא הכוונה שלנו. במקום זאת, נסי להשתמש במילים רכות יותר, שמביעות אמפתיה והבנה.
למשל, במקום להגיד "לא, אני לא יכולה", תגידי "אני מצטערת, אני מאוד עסוקה כרגע, אבל אולי אוכל לעזור לך בהמשך השבוע?". זה מראה שאכפת לך, אבל את גם שומרת על הגבולות שלך.
מקור מעניין שמצאתי בנושא הוא מחקר של ד"ר ברנה בראון על חוסן וחמלה עצמית. היא מדברת על החשיבות של הצבת גבולות בריאים מתוך מקום של אהבה עצמית, ולא מתוך פחד או אשמה. וזה בדיוק העניין – אנחנו לא צריכות להתנצל על כך שאנחנו דואגות לעצמנו.
הטריק השלישי: "הצעת חלופה" יצירתית
אם את באמת רוצה לעזור, אבל לא יכולה לעשות בדיוק את מה שמבקשים ממך, הציעי חלופה. זה מראה שאת משקיעה מחשבה ורצון טוב, וזה יכול לרכך את ה"לא".
לדוגמה, אם חברה מבקשת ממך לשמור על הילדים שלה בסוף שבוע עמוס, תוכלי להציע להמלצות על בייביסיטריות טובות שאת מכירה. או לחלופין, להציע לעזור לה במשהו אחר, פחות מחייב, כמו להכין לה ארוחת ערב.
ומה אם עדיין מרגישים אשמה?
פה מגיע החלק הכי חשוב – ללמוד לסלוח לעצמנו. זה בסדר להרגיש קצת רע, במיוחד בהתחלה. רגשות אשם הם טבעיים, אבל הם לא צריכים לשלוט בנו. תזכירי לעצמך למה אמרת "לא", ומה הרווחת מכך – זמן לעצמך, אנרגיה להתמקד בדברים שחשובים לך, או פשוט שקט נפשי.
אני יודעת, זה קל להגיד, קשה ליישם. גם אני עדיין עובדת על זה. אבל מה שעוזר לי זה לזכור את הפעם ההיא, כשהייתי כל כך מותשת שניסיתי לעמוד בכל הציפיות של כולם, ושכחתי לגמרי מעצמי. אני לא רוצה לחזור לשם.
תשאלי את עצמך – מה המחיר שאת משלמת על זה שאת תמיד אומרת "כן"? האם את מוכנה להמשיך לשלם אותו?
אז קחי נשימה עמוקה, תאמיני בעצמך, ותתחילי להגיד "לא" מתוך מקום של כוח ואהבה עצמית. זה לא אומר שאת אגואיסטית, זה אומר שאת חכמה. וזוכרת מה אמרתי בהתחלה? "לא" הוא לא מילה גסה. הוא כלי עוצמתי. תשתמשי בו בתבונה.
אני סקרנית לשמוע – מה הדבר הכי קשה לך להגיד לו "לא"? ומה את עושה כדי להתמודד עם רגשות האשם? שתפי אותי בתגובות!
