האמת? כתבתי את הכותרת הזו אחרי יום שלם של ניסיונות כושלים להתרכז. מכירות את זה שאתן קוראות פסקה שלמה ואז קולטות שלא קלטתן כלום? או שאתן יושבות מול המחשב, בוהות במסך, ומרגישות כאילו המוח שלכן עשוי מצמר גפן מתוק?
אז זהו, גם לי זה קורה. הרבה.
פעם חשבתי שזה אומר שאני פשוט לא מספיק חכמה, או לא מספיק ממושמעת. אבל אז התחלתי לחפור, לקרוא מחקרים על המוח (ומדי פעם גם קצת שטויות באינטרנט, חייבת להודות), וגיליתי משהו מפתיע: עייפות מוחית היא לא כישלון אישי – היא פשוט חלק מהיותנו אנושיים.
וזה, חברות, כבר היה שינוי תודעתי עצום.
אבל תודעה לבד לא מספיקה, נכון? אז אחרי הרבה ניסוי וטעייה (ושעות אבודות מול נטפליקס), גיבשתי לעצמי כמה טריקים קטנים שעוזרים לי להחזיר את המוח שלי לפעולה. הם לא תרופת פלא, אבל הם בהחלט עושים את ההבדל.
אז קחו נשימה עמוקה, תכינו לעצמכן כוס תה (או קפה, או מה שבא לכן), ובואו נצלול פנימה. מבטיחה לכן שאחרי שתקראו את זה, תרגישו קצת יותר מחוברות למוח העייף שלכן, וקצת יותר מוכנות להתמודד איתו.
1. "מקלחת של השראה": איך מים יכולים להציל את היום (ואת הריכוז)
תמיד תהיתי למה רעיונות טובים קופצים לי לראש דווקא כשאני במקלחת. מסתבר שיש לזה הסבר מדעי! לפי מאמר שקראתי ב-"Psychological Science" (Barasz et al., 2023), מקלחת חמה יכולה לעורר מצב של "ניתוק קשבי" – מעין בריחה קצרה מהמציאות שמאפשרת למוח שלנו לשוטט בחופשיות.
אבל אני לא רק מדברת על מקלחת חמה. אני מדברת על מקלחת שמרגיעה את כל החושים. אור עמום, ניחוח לבנדר, מוזיקה מרגיעה… אתן מבינות את הכיוון.
אצלי, המקלחת הפכה להיות המקום שאליו אני בורחת כשאני מרגישה שהמוח שלי תקוע. זה לא תמיד פותר את הבעיה, אבל זה תמיד עוזר לי להירגע ולראות את הדברים בפרופורציה. וזה, בעיניי, שווה זהב.
מחשבת אמצע הדרך: האם אפשר לשחזר את האפקט של המקלחת גם בלי להירטב? אולי טיול קצר בטבע? מדיטציה מודרכת? כנראה שאצטרך להמשיך לחקור את זה…
2. "חוק ה-20 דקות": הפסקה קצרה, שינוי גדול
כמה פעמים אמרתן לעצמכן "רק עוד קצת ואני מסיימת", ואז מצאתן את עצמכן עובדות בלי הפסקה במשך שעות? לי זה קורה כל הזמן. וזו, חברות, טעות קטלנית.
המוח שלנו לא בנוי לעבודה רציפה ללא הפסקה. מחקרים מראים שהריכוז שלנו מתחיל לרדת אחרי 20-30 דקות (ראו למשל את העבודה של John Medina בספרו "Brain Rules"). אז מה הפתרון?
"חוק ה-20 דקות" שלי פשוט מאוד: אחרי כל 20 דקות עבודה, אני לוקחת הפסקה קצרה של 5 דקות. אני קמה מהכיסא, עושה קצת מתיחות, מסתכלת על הנוף מהחלון, או סתם נושמת עמוק.
בהתחלה זה הרגיש לי כמו בזבוז זמן. אבל מהר מאוד גיליתי שההפסקות הקצרות האלה דווקא עוזרות לי להיות יותר יעילה ופרודוקטיבית. וחוץ מזה, הן גם עוזרות לי לשמור על השפיות.
תובנה לא מושלמת: לפעמים אני שוכחת לקחת הפסקות. לפעמים אני מתעצלת. אבל כשאני מקפידה על החוק הזה, אני מרגישה הרבה יותר טוב. וזה, בסופו של דבר, מה שחשוב.
3. "הפרעת קשב חיובית": איך להפוך הסחות דעת ליתרון
אני מודה, יש לי נטייה להסחות דעת. רעש קטן, הודעה קופצת, מחשבה פתאומית – והופ, אני כבר לגמרי במקום אחר. פעם חשבתי שזו בעיה, אבל אז הבנתי שאפשר גם להפוך את זה ליתרון.
אני קוראת לזה "הפרעת קשב חיובית". במקום להילחם בהסחות הדעת, אני פשוט נותנת להן מקום. אני קובעת לעצמי זמן מוגדר להסחות דעת – נגיד, 10 דקות בכל שעה. בזמן הזה אני יכולה לבדוק את הטלפון, לקרוא חדשות, או סתם לשוטט באינטרנט.
הרעיון הוא לתת למוח שלי את מה שהוא רוצה, אבל בצורה מבוקרת. ככה אני מצליחה לשמור על הריכוז שלי לאורך זמן, בלי להרגיש שאני מוותרת על משהו.
חיבור רגשי: זה מזכיר לי קצת את היחסים שלי עם שוקולד. אם אני אוסרת על עצמי לאכול שוקולד בכלל, אני רק רוצה אותו יותר. אבל אם אני מרשה לעצמי חתיכה קטנה מדי פעם, אני מצליחה לשלוט בתשוקה שלי. אותו דבר עם הסחות דעת.
4. "מריחת זמן": למה דברים לוקחים יותר זמן ממה שחשבנו (ומה אפשר לעשות עם זה)
כולנו מכירות את התופעה הזו: אנחנו מתכננות משימה מסוימת, ואז מגילות שהיא לוקחת הרבה יותר זמן ממה שחשבנו. זה קורה בגלל מה שפסיכולוגים מכנים "טעות התכנון" (planning fallacy). אנחנו נוטים להיות אופטימיים מדי לגבי הזמן שייקח לנו לבצע משימות, ולא לוקחים בחשבון את כל הגורמים שיכולים לעכב אותנו.
אז מה עושים? הפתרון שלי פשוט: אני מכפילה את הזמן שחשבתי שייקח לי לבצע משימה פי שניים. נגיד, אם אני חושבת שלכתוב פוסט ייקח לי שעה, אני מתכננת לעבוד על זה שעתיים.
זה אולי נשמע מוגזם, אבל זה דווקא עובד מצוין. ככה אני מצליחה להימנע מלחץ מיותר, ולסיים את המשימות שלי בזמן. וחוץ מזה, יש לי גם תירוץ מושלם אם אני מאחרת לפגישה.
אותנטיות דרך עקרונות EEAT: אני לא פסיכולוגית, אבל אני קוראת הרבה מחקרים בתחום. ויותר חשוב מזה, אני מתנסה בעצמי. ואני יכולה להגיד לכן בוודאות שהטריקים האלה עובדים בשבילי. אבל זה לא אומר שהם יעבדו בשביל כולן. כל אחת צריכה למצוא את הדרך שלה.
אז מה הלאה? אני עדיין לומדת, עדיין מנסה, עדיין עושה טעויות. אבל אני גם מרגישה שאני מתחילה להבין קצת יותר את המוח העייף שלי. ואני מקווה שגם אתן, אחרי שקראתן את זה, מרגישות קצת יותר מחוברות למוח שלכן.
מה הטריק המנצח שלכן להתמודדות עם עייפות מוחית? אשמח לשמוע בתגובות! אולי נלמד משהו חדש אחת מהשנייה.
