אוקיי, בואו נדבר על זה רגע ברצינות. פרודוקטיביות. איזה באזז וורד מעצבן, נכון? אני זוכרת תקופה שהייתי בטוחה שאם רק אמצא את האפליקציה "הנכונה", את השיטה "המושלמת", פתאום יצמחו לי עוד 24 שעות ביממה ואספיק הכל. ספוילר: זה לא קרה.
האמת? זה רק גרם לי להרגיש עוד יותר אשמה. למה אני לא מצליחה לעמוד בקצב? למה כולם מסביבי נראים כאילו הם מספיקים הכל ואני בקושי גוררת את עצמי למיטה בסוף היום?
אז מה השתנה? הבנתי שפרודוקטיביות אמיתית היא לא עוד רשימת מטלות אינסופית, אלא משהו הרבה יותר אישי ועמוק. זה לא כמה את מספיקה, אלא מה את בוחרת להספיק.
והבחירה הזו מתחילה בלשאול את עצמך שאלה קשה: מה באמת חשוב לי?
האשליה של האיזון המושלם
כולנו שמענו את המנטרה: "עבודה, משפחה, תחביבים, חברים - צריך איזון!" אבל בואו נהיה כנים, זה קשקוש. אין דבר כזה איזון מושלם. לפעמים העבודה דורשת יותר, לפעמים המשפחה, ולפעמים, וזה בסדר גמור, את צריכה לשים את עצמך במקום הראשון.
ד"ר אליזבת גילברט, הסופרת המוכרת, מדברת בספרה "Big Magic" על כך שהרדיפה אחרי שלמות חונקת את היצירתיות. היא טוענת שצריך לשחרר את הצורך בשליטה מוחלטת ופשוט לתת לדברים לקרות. מדהים, לא?
אני זוכרת פעם שקראתי מחקר (אני מצטטת מזיכרון, אז סליחה אם אני לא מדייקת במספרים) שהראה שאנשים שמקדישים זמן לתחביבים שלהם הם פרודוקטיביים יותר בעבודה. זה נשמע מנוגד להיגיון, אבל כשחושבים על זה, זה הגיוני לגמרי. כשאת עושה משהו שאת אוהבת, את מתמלאת באנרגיה וחוזרת לעבודה עם ראש צלול יותר.
אבל איך מוצאים את הזמן הזה? איך מצליחים לשלב את כל הדברים שחשובים לנו בלי לקרוס תחת הלחץ?
שיטת "הביס הקטן": צעד קטן, שינוי גדול
אחת הבעיות הכי גדולות שלנו היא שאנחנו מנסים לשנות הכל בבת אחת. אנחנו מחליטים שמעכשיו אנחנו קמים בחמש בבוקר, עושים יוגה, כותבים רומן וגם מוצאים זמן להתנדבות. ברור שנכשל.
הפיתרון? "ביסים קטנים". במקום לנסות לשנות הכל בבת אחת, תתחילי עם משהו קטן אחד. למשל, במקום להתחייב לשעה של יוגה כל יום, תתחילי עם עשר דקות בבוקר. במקום לכתוב רומן, תתחילי לכתוב עמוד אחד ביום.
עקביות מנצחת מושלמות.
אני חייבת להודות, גם אני נפלתי בפח הזה לא פעם. ניסיתי להפוך את עצמי למכונת פרודוקטיביות, ובסוף רק הרגשתי מותשת וחסרת השראה. רק כשוויתרתי על הרעיון של "להספיק הכל" והתחלתי להתמקד במה שבאמת חשוב לי, הצלחתי למצוא איזון אמיתי.
שחרור מאשמה: לתת לעצמך רשות לא לעשות כלום
וזה אולי הסוד הכי גדול: לתת לעצמך רשות לא לעשות כלום. כן, שמעת נכון. לתת לעצמך יום חופש, או אפילו כמה שעות, שבהן את לא חייבת לעשות שום דבר. רק לשכב על הספה, לקרוא ספר, לראות סרט, או סתם להסתכל על התקרה.
זה אולי נשמע כמו בזבוז זמן, אבל האמת היא שזה אחד הדברים הכי פרודוקטיביים שאת יכולה לעשות. כשאת נותנת לעצמך רשות לנוח, את מאפשרת לעצמך להתאושש ולהטען באנרגיה.
טיפ קטן ממני, שלמדתי על בשרי: שימו לב מה אתן מרשות לעצמכן "לא לעשות". לפעמים, הדברים שאנחנו הכי מתעקשות לוותר עליהם הם בדיוק הדברים שמזינים אותנו הכי הרבה.
אז מה עושים עכשיו? איך מתחילים לשלב את הסודות הקטנים האלה בחיים שלך?
אני רוצה להזמין אותך לעשות ניסוי קטן. קחי דף ועט, וכתבי שלושה דברים שחשובים לך. לא דברים שאת חושבת שצריכים להיות חשובים לך, אלא דברים שבאמת עושים לך טוב.
עכשיו, חשבי איך את יכולה לשלב את הדברים האלה בחיים שלך, אפילו בכמויות קטנות. עשר דקות של יוגה בבוקר, עמוד אחד של כתיבה ביום, שעה של קריאה בסוף השבוע.
זכרי: זה לא משנה כמה את מספיקה, אלא מה את בוחרת להספיק.
ואם את עדיין מרגישה מבולבלת או תקועה, תזכרי שאת לא לבד. כולנו נאבקים למצוא את האיזון הזה. כולנו לומדים תוך כדי תנועה.
מה הדבר האחד שאת הולכת לעשות היום כדי לדאוג לעצמך? אני סקרנית לשמוע!
