אני מודה, שנים שנאתי את המושג "שגרת בוקר". זה תמיד הרגיש כמו עוד משימה ברשימה אינסופית, עוד מטלה שמזכירה לי שאני לא מספיק "פרודקטיבית". מה שאני לא מבינה? זה לא חייב להיות ככה.
האמת? שנים ניסיתי לשחזר את השגרות בוקר המושלמות שראיתי באינסטגרם - יוגה על הבוקר, שייק ירוק עם זרעי צ'יה, מדיטציה בנוף פסטורלי... אבל משהו תמיד הרגיש לי מזויף, לא אני. בסוף, זה הסתיים בלחץ, תסכול ובאזעקה שנדחתה שוב ושוב. האמת הכואבת היא, שרצינו להרשים מישהו אחר במקום את עצמנו.
אז מה השתנה? קודם כל, הפסקתי להשוות. כן, קלישאתי, אבל חיוני. הבנתי ששגרת בוקר טובה היא לא זו שנראית הכי טוב באינסטגרם, אלא זו שעובדת בשבילי. ומה עובד בשבילי? זה כבר סיפור אחר.
הגילוי המפתיע: שגרה אנטי-שגרתית
אוקיי, רגע לפני שאספר מה כן עובד, אני חייבת לשתף את התובנה המפתיעה הזו. ניסיתי כל כך הרבה שנים לבנות שגרה קבועה, מסודרת, צפויה. אבל אני? אני לא טיפוס של שגרה. אני אוהבת ספונטניות, הפתעות, גיוון. אז הבנתי שאולי הפתרון הוא לא לבנות שגרה, אלא לבנות מסגרת גמישה שתאפשר לי בחירה.
חשבתם פעם על זה שאולי הבעיה היא לא בשגרה עצמה, אלא בתחושת הכפייה שהיא יוצרת?
זה קצת כמו לנסות להכניס חתול לתוך קופסה. הם יכולים להיכנס, אבל רק אם הם בוחרים בזה.
אז מה כן עושים? בונים "ארגז חול" בוקר
במקום לבנות שגרה נוקשה, בניתי לעצמי "ארגז חול" של אפשרויות בוקר. כל יום אני בוחרת מה בא לי לעשות מתוך האפשרויות האלו.
קצת תנועה: יוגה של 10 דקות (אם בא לי), ריקודים מול המראה (כי זה משחרר), הליכה קצרה עם הכלב (ככה גם הוא מרוצה). מקור ההשראה שלי הוא ד"ר קלי מקגוניגל, פסיכולוגית בריאות, שמדברת על כך שגם תנועה קצרה ומודעת יכולה להשפיע משמעותית על מצב הרוח והאנרגיה שלנו (McGonigal, K. (2013). The Willpower Instinct: How Self-Control Works, Why It Matters, and What You Can Do to Get More of It.* Avery.).
- קצת נחת לנפש: מדיטציה קצרה (אבל רק אם אני במוד), כתיבת תודה (דבר אחד קטן שאני מודה עליו), קריאה של עמוד בספר (משהו מעורר השראה, לא חדשות). גיליתי גם שלשתות קפה לאט לאט, תוך שאני מסתכלת על השמיים עוזרת לי.
- קצת תכנון: תכנון של שלושת הדברים הכי חשובים שאני רוצה להספיק באותו יום (ככה אני לא מרגישה מוצפת). זה לא חוק, זו רק תזכורת לעצמי.
חשוב לי להדגיש - אני לא עושה את הכל כל יום! אני בוחרת מה שמרגיש לי נכון באותו רגע. לפעמים זה רק קפה טוב וחיבוק חם לילדים. וזה בסדר גמור.
הכוח האמיתי הוא בבחירה.
נשמע פשוט? אז למה לקח לי כל כך הרבה זמן להבין את זה?
אני חושבת שהבעיה הייתה שחיפשתי פתרון קסם חיצוני. רציתי שמישהו אחר יגיד לי מה לעשות כדי להיות מאושרת ופרודקטיבית יותר. אבל בסופו של דבר, הבנתי שהפתרון נמצא בתוכי.
הפסקתי להאמין לכל מיני גורואים לשגרות בוקר. במקום זה, התחלתי להקשיב לעצמי. מה אני צריכה? מה עושה לי טוב? מה גורם לי לרצות לקום בבוקר?
אגב, גם מחקרים מראים שהתאמה אישית של שגרות בוקר לצרכים האישיים מגבירה את ההצלחה שלהן (Clear, J. (2018). Atomic Habits: An Easy & Proven Way to Build Good Habits & Break Bad Ones. Avery.).
אז מה הלאה?
אני עדיין לומדת ומשתפרת. יש ימים שבהם אני מצליחה לעשות יותר, ויש ימים שבהם אני בקושי מצליחה לקום מהמיטה. אבל אני כבר לא שופטת את עצמי. אני מבינה שזה חלק מהתהליך.
אני מזמינה אותך לחשוב - מה את באמת צריכה בבוקר? מה יגרום לך לקום עם חיוך (גם אם קטן)? אולי זה לא יוגה ושיקים ירוקים. אולי זה ריקודים מול המראה או קפה בשקט. מה שזה לא יהיה, תני לעצמך את המתנה הזו.
ואם אחרי הכל את עדיין לא מצליחה לקום מהמיטה - תדעי שאת לא לבד. וזה בסדר גמור לתת לעצמך יום חופש מהכל.
אני סקרנית - מה השגרה האנטי-שגרתית שלך?
