אני זוכרת את הפעם הראשונה שהבנתי שאני מכורה ל"כן". הייתי אחרי צבא, מנסה למצוא את עצמי בתוך הכאוס של החיים, וכל בקשה, כל הזדמנות, כל דבר שנראה כמו התקדמות - קיבל ממני "כן" מהדהד. עד שהתמוטטתי. פיזית, נפשית, רגשית.
אז התחלתי לחקור את ה"לא". לא כמילה גסה, אלא ככלי רב עוצמה.
תראו, גדלנו בעולם שמלמד אותנו לרצות, לרצות את הסובבים, לרצות את החברה, לרצות את הציפיות. אבל מה איתנו? מי דואג לרצונות שלנו?
האמת המפתיעה? ה"לא" הוא לא רק מגן, הוא גם מצפן. הוא מצביע על הכיוון שאנחנו באמת רוצים ללכת אליו.
אבל איך אומרים לא בלי להרגיש כמו האדם הכי נורא בעולם? איך משחררים את רגשות האשם המשתקים?
הנה כמה תובנות שמצאתי בדרך שלי, עם קצת עזרה ממקורות לא צפויים (וגם כמה צפויים):
- תזכירו לעצמכם: אתם לא חייבים הסבר.
זה אולי נשמע קצת בוטה, אבל האמת היא שאתם לא צריכים להצדיק את ה"לא" שלכם. "לא, תודה" מספיק בהחלט. למה אני אומרת את זה? כי ברגע שאתם מתחילים להסביר, אתם בעצם מבקשים אישור. ואתם לא צריכים אישור מאף אחד כדי לשמור על האנרגיה והזמן שלכם. פסיכולוגית חברתית בשם ברנה בראון, בספרה "Dare to Lead", מדברת על חשיבות ההצבת גבולות כדי לשמור על אותנטיות. היא מדגישה שאותנטיות דורשת מאיתנו להיות נאמנים לעצמנו, גם כשזה לא פופולרי.
למה אנחנו מרגישים צורך להסביר? האם זה פחד מדחייה? חוסר ביטחון?*
- ה"לא" שלכם הוא ה"כן" של מישהו אחר.
זה קצת פרדוקסלי, אבל כשאתם אומרים לא למשהו שלא מתאים לכם, אתם מפנים מקום למישהו אחר שאולי זה בדיוק מה שהוא צריך. תחשבו על זה כמו תורם איברים – ה"לא" שלכם מציל חיים (מטאפורית, כמובן). זה יכול להיות מתנדב אחר, עובד אחר, או אפילו ההזדמנות שלכם להתמקד בדברים שבאמת חשובים לכם.
אולי אתם מפספסים משהו גדול יותר כשאתם עסוקים בלרצות אחרים?*
- התאמנו על ה"לא" מול המראה.
כן, זה נשמע קצת מטופש, אבל זה עובד. תגידו "לא" בקול רם. תראו את עצמכם אומרים "לא" בעיניים. שימו לב לתחושות שעולות בגוף. האם אתם מתכווצים? האם אתם מרגישים הקלה? זה יעזור לכם להתרגל לתחושה ולחזק את הביטחון שלכם. ואם אתם רוצים טיפ אמיתי, נסו לדמיין את עצמכם אומרים "לא" לסבתא שדוחפת לכם עוגה נוספת. אם תצליחו לשרוד את זה, אתם מוכנים לכל דבר.
האם אנחנו מלמדים נשים להגיד כן יותר מאשר לא? האם זה קשור לציפיות חברתיות מגדריות?*
- היו ברורים ותמציתיים.
אל תתנצלו יותר מדי, אל תמציאו תירוצים מורכבים. זה רק גורם לכם להיראות לא אמינים. תגידו "לא, זה לא מתאים לי כרגע" או "לא, אני לא יכול/ה לקחת על עצמי את זה". פשוט. נקי. יעיל.
איך אנחנו יכולים ללמוד לתקשר בצורה ישירה ואסרטיבית, בלי לפגוע באחרים?*
- הציעו חלופה (אם אתם רוצים).
אם אתם מרגישים צורך, אתם יכולים להציע פתרון אחר. לדוגמה, "אני לא יכול/ה לעזור לך עם הפרויקט הזה, אבל אני מכיר/ה מישהו שיוכל לעזור לך." זה מראה שאתם עדיין אכפתיים, אבל שומרים על הגבולות שלכם.
אבל שימו לב: זו אופציה, לא חובה. אל תרגישו שאתם צריכים לפצות על ה"לא" שלכם.
- תזכרו: ה"לא" שלכם הוא מתנה לעצמכם.
הוא מאפשר לכם להשקיע את הזמן והאנרגיה שלכם בדברים שבאמת חשובים לכם, בדברים שממלאים אתכם. הוא מאפשר לכם להגיד "כן" לדברים שאתם באמת רוצים. זה נשמע קלישאתי, אבל זה נכון.
אני יודעת, זה לא קל. זה תהליך. יהיו רגעים שתתחרטו, רגעים שתפקפקו בעצמכם, רגעים שתרגישו אשמה משתקת. אבל תזכרו למה התחלתם. תזכרו את התחושה המשחררת של לשלוט בחיים שלכם.
אני עדיין לומדת. עדיין מתמודדת עם רגשות אשם מדי פעם. אבל אני גם יודעת שאני בדרך הנכונה. וגם אתם יכולים להיות.
עכשיו, אני סקרנית לשמוע – מה ה"לא" הכי קשה שאמרתם? איך התמודדתם עם זה? שתפו אותי בתגובות, אני רוצה ללמוד גם מכם!
