האמת? שנים שנאתי את המילה "שגרה". היא צרמה לי באוזן כמו תזכורת בלתי פוסקת לחיים אפורים וצפויים. הייתי בטוחה ששגרה = שיעמום. צחקתי על כל מי שדיבר על "שגרת ערב" כאילו זה איזה גלגל הצלה. עד ש... התרסקתי.
כן, כן, גם אני, הצינית הנצחית, מצאתי את עצמי יושבת על הספה, בוהה בטיקטוק, מרגישה כמו סמרטוט רצפה אחרי יום עבודה מטורף. שום דבר לא ריגש אותי, הכל הרגיש לי מאולץ וחסר טעם. ואז, בשיחה עם פסיכולוגית (שאגב, התגלתה כגולשת גלים מושבעת, הפתעה!), היא זרקה לי את הפצצה: "נעמה, אולי השגרה שלך צריכה להיות לא מה שאת עושה, אלא איך את מרגישה כשאת עושה את זה?"
בום.
הבנתן? זה לא משנה אם את עושה מדיטציה, קוראת ספר או רואה טלוויזיה. מה שמשנה זה הכוונה מאחורי זה. האם את עושה את זה כדי לברוח, או כדי להתחבר לעצמך? האם את עושה את זה מתוך לחץ, או מתוך בחירה חופשית?
השגרה שלי, ניסוי וטעייה:
אני חייבת להודות, הניסיון הראשון שלי ליצור שגרת ערב "מרגיעה" נראה כמו פרסומת גרועה לספא. נרות ריחניים (שאני אלרגית אליהם), מוזיקת ניו אייג' (שהרדימה אותי תוך שתי דקות) ומסכת פנים (שגרמה לי לפצעונים). פשוט סיוט.
אבל לא ויתרתי. למדתי שהסוד הוא להתחיל בקטן. במשהו אחד שבאמת גורם לי להרגיש טוב. וזה לא חייב להיות "בריא" או "רוחני". לפעמים זה פשוט כוס תה ירוק (כן, אני יודעת, קלישאה) תוך כדי צפייה בפרק של "המשרד".
אבל רגע, מה אומרים המומחים?
מחקרים מראים ששגרות קבועות מפחיתות חרדה ומשפרות את איכות השינה (מקור: Journal of Clinical Sleep Medicine). אבל מה שהם לא אומרים זה שאם את מכריחה את עצמך לעשות משהו שאת שונאת, זה רק יגרום לך להרגיש יותר גרוע.
הנה משהו מפתיע: קראתי פעם ראיון עם מעצב אופנה מצליח שאמר שהשגרה שלו כוללת 20 דקות של משחק סוליטר כל ערב. למה? כי זה מאפשר לו "לנקות את הראש" ולהתנתק מהלחץ של העבודה. הנה, הוכחה שאפשר גם אחרת.
אז מה השגרה שלי נראית היום? (ואיך היא עובדת בשבילי):
- ניתוק מהמסכים שעה לפני השינה: כן, אני יודעת, קשה. אבל זה עובד. במקום זה, אני כותבת ביומן (סתם מחשבות, לא משהו גרנדיוזי) או קוראת ספר (עכשיו אני קוראת אוטוביוגרפיה של קומיקאית, זה ממש כיף).
- מקלחת חמה: זה כמו אתחול מחדש למוח. אני מוסיפה כמה טיפות של שמן לבנדר (הפעם אני בודקת שהוא לא גורם לי לאלרגיה!) ופשוט נהנית מהרגע.
- תנועה קלה: כן, אני יודעת, גם אני שונאת את זה. אבל מתיחות קלות או הליכה קצרה עם הכלב עוזרות לשחרר מתח. גיליתי שיש סרטונים קצרים ביוטיוב של תרגילי יוגה של 5 דקות, ואני אפילו מצליחה לעשות אותם!
- תכנון קטן למחר: לא משהו מחייב, סתם רשימה קצרה של דברים שאני רוצה להספיק. זה עוזר לי להרגיש בשליטה ולא מוצפת.
התובנה המפתיעה?
גיליתי שהשגרה שלי לא חייבת להיות מושלמת. היא לא חייבת להיות קבועה. היא יכולה להשתנות בהתאם למצב הרוח שלי. העיקר זה שאני עושה משהו שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי.
וזה, חברות, כל הסיפור. לא מדובר במרדף אחרי שלמות, אלא במציאת איזון. לא מדובר בחוקים נוקשים, אלא בהקשבה לגוף ולנפש.
אז מה השגרה שלכן נראית? ומה גורם לכן להרגיש טוב? אני באמת רוצה לדעת. כי בסופו של דבר, כולנו רק מנסות לשרוד את היום ולמצוא קצת שפיות בתוך הכאוס.
וזכרו: לא הכל חייב להיות "פרודקטיבי". לפעמים, פשוט להיות זה מספיק.
