אני זוכרת תקופה שהרגשתי כמו להטוטנית עם עשרים כדורים באוויר – קריירה, זוגיות, משפחה, חברים, תחביבים… והכי גרוע? הרגשתי אשמה על כל כדור שנפל. אבל אז הבנתי משהו: אני לא צריכה להחזיק את כולם, אלא לבחור במה להחזיק חזק, ומה לשחרר.
זה לא עוד מאמר על ניהול זמן. זה על ניהול אנרגיה, ניהול ציפיות, ובעיקר – ניהול הלב. כי זמן איכות אמיתי הוא לא עוד משבצת ביומן, אלא תחושה פנימית. תחושה של נוכחות, חיבור, וערך.
אז איך עושים את זה בתוך הטירוף היומיומי?
האמת המפתיעה על "זמן איכות"
כולנו שמענו את המושג הזה, נכון? "זמן איכות עם המשפחה," "זמן איכות עם עצמי," כאילו מדובר באיזו תרופה פלא שאפשר לרכוש בסופר. אבל מה אם אספר לכם שזמן איכות הוא לא עניין של כמות, אלא של איכות הנוכחות שלנו?
לפי מחקר של ד"ר ג'ון גוטמן, מומחה בעל שם עולמי ליחסים, אפילו אינטראקציות קצרות וחיוביות – מה שהוא מכנה "הצעות חיבור" – יכולות לחזק קשרים משמעותית יותר מבילוי ממושך ולא ממוקד. (מקור: "שבעת העקרונות לנישואין מאושרים" של ג'ון גוטמן).
אבל איך מייצרים את האינטראקציות הקצרות האלה? איך נמצא את הכוחות להיות נוכחים גם כשאנחנו עייפים, לחוצים, ומרגישים שהמוח שלנו מתרוצץ כמו סנאי על סטרואידים?
אני מודה, לא תמיד הצלחתי. היו תקופות שהייתי פיזית בחדר עם הילדים שלי, אבל מחשבתית הייתי בפגישת עבודה או ברשימת הקניות. והילדים שלי, כמו מכ"מים קטנים, קלטו את זה מיד.
זה כואב להודות בזה, אבל זה האמת.
לנקות רעשי רקע רגשיים
אז מה עושים? איך מנקים את רעשי הרקע הרגשיים האלה? איך מפסיקים לתת לאשמה, לחרדה, ולתחושת הדחיפות הבלתי פוסקת להשתלט על המחשבות שלנו?
אני מצאתי שעבודה עם המיינדפולנס עוזרת. לא במובן של מדיטציה ארוכה ומורכבת, אלא במובן של הקשבה פשוטה.
אני מדברת על לעצור לרגע, להרגיש את הנשימה, להקשיב לצלילים סביבנו, לשים לב לתחושות בגוף. זה הכל. זה נשמע פשוט, אבל תנסו את זה לרגע. ממש עכשיו.
שימו לב לנשימה שלכם. לא צריך לשנות אותה, רק לשים לב אליה.
איך זה מרגיש?
מפתיע, נכון? לפעמים רק עצירה קצרה כזו, של כמה שניות, יכולה להחזיר אותנו לכאן ועכשיו, ולנתק אותנו מהמערבולת המחשבתית.
החוק הלא כתוב של "מספיק טוב"
אבל גם מיינדפולנס לא פותר את כל הבעיות. יש ימים שאני עדיין מרגישה מוצפת, עייפה, ופשוט לא מסוגלת להיות נוכחת. וזה בסדר.
זה בסדר להודות שאתם לא סופרמן או סופרוומן.
זה בסדר להוריד ציפיות מעצמכם.
זה בסדר להגיד "לא" לדברים שלא באמת חשובים.
הפסיכולוגית הפמיניסטית ד"ר גייל סאלץ אומרת בספרה "Becoming Real," שהרדיפה אחרי שלמות היא מתכון בטוח לאומללות. היא טוענת שעלינו ללמוד לקבל את עצמנו כמו שאנחנו, עם כל הפגמים והחולשות שלנו. (מקור: "Becoming Real" של גייל סאלץ).
היא צודקת.
אנחנו צריכים ללמוד להסתפק ב"מספיק טוב." לא מושלם, רק מספיק טוב. מספיק טוב כדי להיות נוכחים עם האנשים שאנחנו אוהבים. מספיק טוב כדי לדאוג לעצמנו. מספיק טוב כדי לחיות חיים משמעותיים.
למצוא את הניצוצות הקטנים
אז איך בפועל מייצרים את ה"זמן איכות" הזה? הנה כמה רעיונות שאני מצאתי שעובדים בשבילי:
- 10 דקות של משחק מרוכז: תניחו הכל בצד, ושחקו עם הילדים משחק שהם אוהבים. בלי טלפון, בלי הסחות דעת, רק אתם והם.
- ארוחה משפחתית בלי מסכים: תגדירו חוק ברור: בזמן הארוחה אין טלפונים או טלוויזיה. תדברו אחד עם השני, תשאלו שאלות, תשתפו בחוויות.
- טיול קצר בטבע: צאו לטיול קצר בפארק או בגינה הסמוכה. שימו לב לצבעים, לריחות, לצלילים. תנו לטבע להרגיע אתכם.
- 15 דקות של כתיבה חופשית: קחו מחברת ועט, ופשוט כתבו כל מה שעולה לכם בראש. בלי ביקורת, בלי צנזורה, רק כתיבה זורמת.
- שיחת טלפון לחברה טובה: התקשרו לחברה טובה שאתם אוהבים, ופשוט דברו. תשתפו אותה במה שעובר עליכם, תקשיבו לה.
אלו רק דוגמאות, כמובן. העיקרון הוא למצוא את הניצוצות הקטנים האלה של חיבור ונוכחות, ולשלב אותם בתוך היומיום שלכם.
אבל זכרו – הכי חשוב זה לא הכמות, אלא האיכות.
אני תוהה, מה הדבר הקטן הזה שאתן יכולות לעשות היום, ממש עכשיו, כדי לייצר לעצמכן רגע של זמן איכות אמיתי?
אני מזמינה אתכן לשתף אותי בתגובות. אולי יחד נמצא את הדרך ליצור מצפן פנימי בתוך הכאוס הזה שנקרא החיים.
