אוקיי, בואו נדבר על זה רגע. מולטי-טאסקינג. וואו, פעם הייתי מלכת המולטי-טאסקינג. הייתי בטוחה שאני סופר-וומן, מצליחה לענות למיילים תוך כדי שיחת זום, תוך כדי שאני מכינה ארוחת ערב. נשמע מוכר? ואז… פתאום הרגשתי שאני כל הזמן בפיגור. שהראש שלי מלא ברעשים, ושאני לא באמת מקדישה את תשומת הלב שלי לשום דבר.
האמת? לקח לי זמן להודות בזה. כי הרי כולם אומרים שמולטי-טאסקינג זה יעיל, נכון? אז למה אני מרגישה הפוך?
אז מה גרם לי להבין שאני צריכה לעצור? קרה משהו די מצחיק. ניסיתי להכין מתכון חדש של פסטה, תוך כדי שאני עונה להודעות בוואטסאפ. בסוף, שכחתי לשים מלח במים. מלח! זה הבסיס! באותו רגע הבנתי – אני לא יכולה יותר ככה.
פסטה חסרת טעם הייתה נקודת השבירה שלי.
אבל מעבר לפסטה, המחקרים מראים שהמוח שלנו פשוט לא בנוי למולטי-טאסקינג. פרופסור ארל מילר, נוירוביולוג מאוניברסיטת MIT, מסביר שהמוח שלנו בעצם "קופץ" בין משימות, וכל קפיצה כזו גורמת לאיבוד זמן ואנרגיה (Miller, E. K., & Buschman, T. J. (2015). Working memory capacity: limits on the bandwidth of cognition. Daedalus, 144(1), 112-122.). ואני שואלת – מי רוצה לבזבז זמן ואנרגיה? לא אני!
אז מה קורה לנו בגוף כשאנחנו מנסות לתמרן בין כמה משימות בו זמנית? רמות הקורטיזול (הורמון הסטרס) עולות, מה שמוביל לתחושת לחץ תמידית. ואם זה לא מספיק, מולטי-טאסקינג פוגע ביצירתיות ובפתרון בעיות מורכבות. כי כשאת עסוקה בלכבות שריפות קטנות, אין לך זמן להסתכל על התמונה הגדולה. נכון?
מולטי-טאסקינג גורם לך להרגיש עסוקה, אבל לא פרודוקטיבית.
אני זוכרת תקופה שהייתי מרגישה גאה בעצמי על זה שאני עושה כל כך הרבה דברים בבת אחת. אבל האמת היא, שהכל נעשה בצורה חצי אפויה. עכשיו, כשאני מתמקדת במשימה אחת בכל פעם, אני מרגישה הרבה יותר רגועה ומסופקת. אני באמת מקשיבה לאנשים, אני באמת נהנית ממה שאני עושה, ואפילו הפסטה יוצאת יותר טעימה.
אוקיי, אבל איך עושים את זה בפועל? איך מפסיקים להיות מולטי-טאסקינג בעולם שמצפה מאיתנו להיות זמינים 24/7?
קודם כל, צריך להבין שזה תהליך. זה לא קורה ביום אחד. אני התחלתי עם דברים קטנים – כיבוי התראות בטלפון, הגדרת זמן מוגדר למענה למיילים, ויצירת "אזורי עבודה" שקטים בבית.
ולפעמים זה אומר להגיד "לא". כן, זה מפחיד. אבל זה משחרר. להגיד "לא" למשימות שלא חשובות באמת, או להאציל אותן למישהו אחר. זה לתת לעצמך את המתנה של זמן ומרחב מחשבה.
עוד משהו שעזר לי מאוד הוא טכניקת ה"פוקוס טיימר". זה אומר שאני עובדת על משימה אחת במשך 25 דקות, ואז לוקחת הפסקה קצרה של 5 דקות. נשמע פשוט, נכון? אבל זה עובד! זה עוזר לי לשמור על ריכוז ולמנוע את הדחף לבדוק מיילים או סושיאל מדיה.
תזכרי, זה לא מרוץ. זה מסע.
אבל רגע, לפני שאת רצה לנסות את כל הטיפים האלה, אני רוצה לשאול אותך שאלה: מה הכי חשוב לך? מה הדבר הזה שבשבילו את מוכנה לתת את כל כולך? כי כשאת יודעת מה חשוב לך, קל יותר להגיד "לא" לכל השאר.
אני יודעת, זה לא קל. זה דורש שינוי תפיסתי. זה אומר לוותר על התחושה המזויפת הזו של "יעילות" ולבחור באיכות על פני כמות. אבל אני מבטיחה לך, זה שווה את זה.
הנה משהו קטן שעזר לי – כשאת מרגישה את הדחף לעשות כמה דברים בבת אחת, עצרי רגע. קחי נשימה עמוקה. שאלי את עצמך: "מה הדבר הכי חשוב שאני יכולה לעשות עכשיו?". ותתמקדי בו.
האמת? אני עדיין לומדת. עדיין נופלת לפעמים. אבל אני משתדלת להיות יותר מודעת, יותר קשובה לעצמי. ואני מקווה שגם את תנסי.
אז מה את אומרת? מוכנה לנסות להפסיק להיות מולטי-טאסקינג? אולי הפסטה שלך תודה לך על זה. ואולי, רק אולי, תגלי שהחיים יכולים להיות קצת יותר רגועים ושמחים כשאת עושה דבר אחד בכל פעם. מחכה לשמוע מה דעתך!
