היי, אני נעמה, ובואו נדבר תכל'ס. תמיד שנאתי לוחות זמנים. ברצינות, המילה עצמה מעוררת בי תחושה של מחנק. זה כאילו מישהו החליט בשבילי איך החיים שלי צריכים להיראות, וזה פשוט לא עובד ככה.
אני זוכרת את עצמי יושבת מול היומן העמוס שלי, מרגישה כמו רובוט שמתוכנת לעשות X, Y ו-Z בדיוק בשעה הזו. החרדה הייתה משתקת. ואז, באיזה שהוא שלב, הבנתי שאני לא חייבת לשחק לפי הכללים האלה.
אבל רגע, לפני שאתם חושבים שנמאס לי מהכל, חשוב לי שתדעו שיש לי תואר בפסיכולוגיה ארגונית ואני מלווה אנשים בתהליכי צמיחה כבר שנים. אז כן, יש לי ידע מקצועי, אבל יותר חשוב מזה – יש לי ניסיון חיים. ויש לי הרבה מה לומר על ניהול זמן.
האמת המפתיעה על ניהול זמן: ניהול זמן הוא לא באמת ניהול של זמן. הוא ניהול של עצמנו.
ומה זה אומר? זה אומר להבין מה חשוב לנו, מה נותן לנו אנרגיה, ואיך אנחנו יכולים לתכנן את החיים שלנו בצורה שתתאים לאופי הייחודי שלנו, ולא להיפך.
אז איך עושים את זה? בואו נצלול פנימה.
1. למה בכלל חשוב לנו לנהל את הזמן? (השאלה שרוב האנשים שוכחים לשאול)
לפני שאנחנו צוללים לטכניקות, עצרו רגע. למה אתם רוצים לנהל את הזמן שלכם? זה לא מובן מאליו.
רגע, ברצינות, תחשבו על זה.
האם זה כדי להספיק יותר? כדי להרגיש פחות לחוצים? כדי לפנות זמן לדברים שבאמת חשובים לכם?
מקורות כמו הספר "Getting Things Done" של דיוויד אלן מדברים על החשיבות של שחרור הראש ממשימות פתוחות כדי להפחית מתח. אבל זה לא רק עניין של הפחתת מתח. זה עניין של יצירת חיים עם משמעות.
אצלי, התשובה הייתה ברורה: רציתי יותר זמן לכתוב, לטייל, ולבלות עם האנשים שאני אוהבת. כשהבנתי את זה, הכל התחיל להיראות אחרת.
2. תכירו את האויב: פרפקציוניזם (המלכודת שגורמת לנו לדחות דברים לנצח)
אחד הדברים שהכי פגעו לי בניהול הזמן היה הפרפקציוניזם שלי. תמיד רציתי שהכל יהיה מושלם, ולכן דחיתי משימות עד לרגע האחרון, או פשוט ויתרתי עליהן.
אני יודעת, זה נשמע מוכר.
ואז קראתי את הספר "Daring Greatly" של ברנה בראון, והבנתי שאני לא לבד. בראון כותבת על החשיבות של פגיעות ועל כך שפרפקציוניזם הוא בעצם מנגנון הגנה מפני פגיעות.
התובנה הזו שינתה לי את החיים. הבנתי שאני לא צריכה להיות מושלמת, אני צריכה להיות אותנטית. וברגע שהרשיתי לעצמי להיות פחות מושלמת, פתאום היה לי יותר זמן לעשות דברים.
3. שיטת "המינימום ההכרחי": גאונות בפשטות
במקום לנסות להספיק הכל, התחלתי להתמקד במינימום ההכרחי. מה הדבר האחד שאני יכולה לעשות היום שיקדם אותי לעבר המטרה שלי?
זה יכול להיות לכתוב פסקה אחת, לשלוח מייל אחד, או לעשות שיחת טלפון אחת. העיקר לעשות משהו.
אני קוראת לזה "שיטת הצעד הקטן". צעד קטן אחד בכל יום, לאורך זמן, מביא לתוצאות מדהימות.
4. גמישות היא שם המשחק: אל תתחתנו עם היומן
לוחות זמנים נוקשים גורמים לי לרצות לברוח. אז בניתי לעצמי מערכת גמישה.
אני משתמשת ביומן דיגיטלי כדי לרשום פגישות חשובות, אבל מעבר לזה, אני מקצה לעצמי "בלוקים" של זמן לנושאים שונים. בלוק אחד לכתיבה, בלוק אחד למיילים, בלוק אחד לפגישות.
היופי בשיטה הזו הוא שאני יכולה להזיז את הבלוקים האלה לפי הצורך. אם אני מרגישה יצירתית בבוקר, אני יכולה להקדיש את הבוקר לכתיבה. אם אני מרגישה יותר אנרגטית אחרי הצהריים, אני יכולה להקדיש את אחרי הצהריים לפגישות.
הגמישות הזו מאפשרת לי להיות קשובה לגוף ולנפש שלי, וזה משפר משמעותית את הפרודוקטיביות שלי.
5. ניסוי וטעייה: אין פתרון קסם (אבל יש הרבה פתרונות שמתאימים לכם)
מה שעובד לי, לא בהכרח יעבוד לכם. לכן, חשוב להתנסות ולמצוא את השיטות שמתאימות לכם.
תנסו טכניקות שונות, תעקבו אחרי האנרגיה שלכם, ותראו מה עובד ומה לא.
אל תפחדו לטעות. טעויות הן חלק מהתהליך. הן מלמדות אותנו מה לא לעשות, ומובילות אותנו בסופו של דבר לפתרונות שמתאימים לנו.
אני למדתי שהכי חשוב זה להקשיב לעצמנו. להבין מה נותן לנו אנרגיה, ומה גורם לנו להרגיש מרוקנים.
ועכשיו שאלה לי אליכם: איזה צעד קטן אתם יכולים לעשות היום כדי להשתחרר מלוחות הזמנים הנוקשים ולהתחיל לנהל את הזמן שלכם בצורה שתתאים לכם?
אני באמת רוצה לשמוע.
