האמת? תכנון שבועי תמיד הרגיש לי כמו עוד מטלה ברשימה אינסופית. כמו עוד משבצת שצריך לסמן, במקום הזדמנות אמיתית לנשום. שנים ניסיתי שיטות "מושלמות" שמבטיחות פרודוקטיביות מקסימלית, ויצאתי מזה רק עם תחושה של החמצה. כאילו אני מפספסת משהו חשוב בדרך.
זה מצחיק, כי אני, נעמה, כל כך מאמינה בתכנון! למדתי את זה לעומק, קראתי מחקרים על ניהול זמן, על עקרונות הפארטו, על מטריצת אייזנהאואר… אתם יודעים, כל מה שאמור להפוך אותי למכונת עבודה משומנת. אבל אז הבנתי משהו.
הבעיה לא הייתה בשיטה, אלא בגישה.
האם באמת אפשר לתכנן הכל?
אז מה עושים? איך יוצרים תכנון שבועי שהוא גם יעיל וגם מאפשר לנו להיות אנושיים? שמאפשר לנו לנשום? הנה הגישה שלי, שמבוססת על ניסוי וטעייה, על מקורות מעניינים ובעיקר - על הקשבה לעצמי.
1. רגע של אמת: היומן הוא חבר, לא שוטר
שכחו מכל מה שאמרו לכם על יומנים מושלמים עם צבעים וסטיקרים (אלא אם זה עושה לכם טוב, כמובן!). היומן שלי הוא כתב יד מבולגן, עם שרבוטים, מחיקות ותהיות. הוא מקום בטוח לבטא את הספקות שלי, את החששות שלי ואת הרצונות שלי.
אחד הדברים שלמדתי ממחקר של אוניברסיטת הרווארד על אושר הוא שהודיה משפיעה באופן ישיר על תחושת הרווחה שלנו. אז אני מתחילה כל שבוע ברישום של שלושה דברים שאני מודה עליהם. זה לא חייב להיות משהו גרנדיוזי, מספיק קפה טעים בבוקר או שיחה טובה עם חברה.
2. המטרה הגדולה: למה אני עושה את זה בכלל?
לפני שאני מתחילה לתכנן את השבוע, אני שואלת את עצמי: מה המטרה הגדולה שלי השבוע? מה אני רוצה להשיג ברמה העמוקה יותר? זה יכול להיות "להקדיש יותר זמן למשפחה", "לסיים פרויקט יצירתי" או אפילו סתם "לנוח כמו שצריך".
אל תטעו, זה לא תרגיל ניו אייג' סתמי. מחקרים מראים שאנשים שמחוברים למטרה גדולה יותר בחייהם מצליחים להתמודד טוב יותר עם אתגרים ונהנים מתחושת סיפוק גבוהה יותר. (ויקיפדיה: משמעות החיים).
אגב, לפעמים המטרה הגדולה שלי היא פשוט לשרוד את השבוע. וזה בסדר גמור.
3. האומנות של ה"לא": איפה אני משחררת?
אחת התובנות הכי משמעותיות שלי הגיעה דווקא מספרו של גרג מקיואן, "חיוני בלבד". הוא טוען שאנחנו צריכים להתמקד רק בדברים החיוניים באמת ולסנן את כל השאר.
זה אומר להגיד "לא" ליותר דברים. לא לפגישות מיותרות, לא למשימות שלא מקדמות אותי, לא לדברים שאני עושה רק כדי לרצות אחרים.
אני יודעת, זה קשה. במיוחד לנו, הנשים, שמחונכות לרצות. אבל תאמינו לי, ברגע שתתחילו לשחרר, תרגישו הקלה עצומה.
4. "אזורי זמן": תכנון ריאליסטי עם חמלה
במקום לנסות לדחוס את כל העולם לתוך יום אחד, אני מחלקת את השבוע ל"אזורי זמן". למשל, יום שני מוקדש למשימות אדמיניסטרטיביות, יום שלישי לכתיבה ויצירה, ויום רביעי לפגישות ונטוורקינג.
אבל הנה הטוויסט: אני לא מנסה למלא כל אזור זמן עד הסוף. אני משאירה מקום לנשימה, לדברים בלתי צפויים, ופשוט לחיים.
ומה אם לא הספקתי הכל? לא קרה כלום. אני לא שופטת את עצמי. אני פשוט מעבירה את המשימות לשבוע הבא או משחררת אותן לגמרי.
5. ניסוי וטעייה: מה עובד לי אישית?
הדבר הכי חשוב הוא להתאים את התכנון השבועי לצרכים האישיים שלכם. מה שעובד לי לא בהכרח יעבוד לכם. נסו דברים שונים, תראו מה גורם לכם להרגיש טוב, ותשחררו את כל השאר.
זוכרים את היומן המבולגן שלי? הוא גם מעין מעבדה. אני כותבת בו מה עבד לי השבוע ומה לא, מה גרם לי להרגיש טוב ומה גרם לי להרגיש לחוצה.
אני משתמשת בשיטת ה- "Bullet Journal" להתאים את התכנון לצרכים המשתנים שלי.
6. רגע של חסד: מה ממלא אותי באנרגיה?
אל תשכחו לשלב בתכנון השבועי דברים שממלאים אתכם באנרגיה. זה יכול להיות כל דבר - ריקוד, מוזיקה, טבע, חברים, משפחה, סרט טוב, ספר מעניין.
אני יודעת, לפעמים זה מרגיש כמו בזבוז זמן. אבל תאמינו לי, זה בדיוק מה שאתם צריכים כדי לשמור על שפיות.
הגוף והנפש שלנו זקוקים להפסקות כדי לתפקד במיטבם.
אני למשל, מקדישה בכל יום לפחות חצי שעה לקריאה. זה מרגיע אותי, מעורר אותי, ומאפשר לי להתנתק מהלחץ של היום-יום.
אז מה למדנו? תכנון שבועי הוא לא עונש, אלא הזדמנות. הזדמנות להקדיש זמן לעצמנו, להבין מה חשוב לנו, וליצור שבוע שמלא במשמעות, שמחה וקצת אוויר לנשימה.
הכי חשוב? אל תשכחו להיות רכים עם עצמכם.
איך אתם מתכננים את השבוע שלכם? שתפו אותי בתגובות! אולי נלמד משהו חדש יחד.
