אוי, בחירת קרבות... הנושא הזה מצחיק אותי, כי אני זוכרת את עצמי לפני כמה שנים, מנסה לנצח בכל ויכוח, להוכיח את עצמי בכל הזדמנות. הייתי כמו טורנדו קטן, מפוצצת הכל בדרך. ואז... נגמר לי האוויר. נפשית, פיזית, רגשית. הבנתי שזה פשוט לא שווה את זה.
אז, מה השתנה? הבנתי שיש קרבות שפשוט לא שווים את האנרגיה שלי. קרבות שמורידים אותי למטה, שמרחיקים אותי מהמטרות שלי, שפוגעים באנשים שאני אוהבת. וכן, למדתי את זה בדרך הקשה.
אני זוכרת מקרה ספציפי, ריב עם חברה הכי טובה שלי על משהו מטופש לגמרי – מי צודקת לגבי מתכון לעוגת שוקולד! (כן, אני יודעת, נשמע מגוחך). התעקשתי שאני צודקת, הייתי בטוחה שאני יודעת יותר טוב. בסוף, היא פשוט התנתקה. לקח לי זמן להבין שהניצחון הזה על עוגת שוקולד עלה לי בחברות. למדתי לקח חשוב – לפעמים, להיות צודקת זה פשוט לא משתלם.
אז, בואו נצלול פנימה. איך בוחרים קרבות בחוכמה? אני לא אגיד לכם שיש נוסחה קסם, כי אין. אבל יש כמה שאלות שאני שואלת את עצמי לפני שאני נכנסת ל"זירה".
האם זה באמת חשוב לי?
שאלה פשוטה, אבל קשה לענות עליה בכנות. הרבה פעמים אנחנו נלחמים כי האגו שלנו נפגע, כי אנחנו רוצים להוכיח משהו, או סתם כי משעמם לנו. אבל אם נהיה כנים עם עצמנו, הרבה מהדברים שאנחנו רבים עליהם פשוט לא חשובים בטווח הארוך.
אני קוראת הרבה על פסיכולוגיה חיובית, ואחד הדברים שתפסו אותי במיוחד הוא המחקר של ד"ר סוניה ליובומירסקי על אושר. היא טוענת שהיכולת שלנו לבחור את ה"קרבות" שלנו, כלומר, את הדברים שאנחנו משקיעים בהם אנרגיה רגשית, משפיעה באופן ישיר על רמת האושר שלנו. (Lyubomirsky, S. (2007). The How of Happiness: A Scientific Approach to Getting the Life You Want. Penguin Press). תחשבו על זה – כמה אנרגיה מתבזבזת על ויכוחים מיותרים?
מה המחיר שאני הולכת לשלם?
כל קרב עולה לנו במשהו – זמן, אנרגיה, כסף, מערכות יחסים. צריך לשאול את עצמנו האם ה"ניצחון" שווה את המחיר. האם שווה לי לריב עם בן הזוג שלי על מי צריך להוריד את הזבל, אם זה גורם לנו להיות עצבניים אחד על השני כל היום? האם שווה לי להתווכח עם הבוס שלי על משהו קטן, אם זה יכול לפגוע בסיכויים שלי להתקדם בעבודה?
הנה משהו שלמדתי מניסיוני האישי: תמיד תעריכו את המחיר האמיתי, כולל הנזק הפוטנציאלי למערכות היחסים שלכם. לפעמים, השקט הנפשי שלכם שווה יותר מכל ניצחון.
מה האלטרנטיבה?
לפעמים, הדרך הכי טובה "לנצח" היא פשוט לא להילחם. אפשר לוותר, להתפשר, לשנות נושא, או פשוט ללכת. כן, אני יודעת, זה קשה. אנחנו חונכנו להאמין שוויתור זה חולשה, אבל האמת היא שלפעמים זה הכי חכם.
אני קוראת לפעמים בלוגים של נשים עצמאיות וחזקות, ואחת מהן, שרה ג'נסן, כתבה פעם משהו שאני זוכרת עד היום: "בחירה לוותר היא לא סימן לחולשה, אלא סימן לכוח. זה אומר שאת יודעת מה חשוב לך, ואת מוכנה לוותר על דברים אחרים כדי להשיג את זה." (אני מצטטת מהזיכרון, כי אני לא מצליחה למצוא את הפוסט המדויק, אבל המסר הזה נשאר איתי).
אבל רגע, מה אם זה נושא עקרוני?
פה העסק מסתבך. כי יש דברים שאנחנו פשוט לא יכולים לוותר עליהם. ערכים, עקרונות, זכויות. במקרים האלה, אנחנו חייבים להילחם. אבל גם אז, צריך לעשות את זה בחוכמה.
אני חושבת על האקטיביסטית המדהימה, רות ביידר גינסבורג. היא הייתה לוחמת צדק אמיתית, אבל היא תמיד נלחמה בצורה מחושבת, אסטרטגית, ומכבדת. היא הבינה שגם כשנלחמים על משהו חשוב, צריך לשמור על כבוד האדם ועל יחסי אנוש. היא אמרה פעם: "Fight for the things that you care about, but do it in a way that will lead others to join you." (לצערי, אין לי את המקור המדויק של הציטוט, אבל זה מהות הדברים).
ולסיום, קצת אופטימיות זהירה...
אני יודעת שזה לא קל, ושאני לא תמיד מצליחה ליישם את כל העצות האלה בעצמי. לפעמים אני עדיין נכנסת לריבים מיותרים, ולפעמים אני מתחרטת על דברים שאמרתי או עשיתי. אבל אני משתדלת ללמוד מהטעויות שלי, ולהשתפר כל פעם קצת יותר.
אז, מה אני יכולה לאחל לכם? שתדעו לבחור את הקרבות שלכם בחוכמה. שתשקיעו את האנרגיה שלכם בדברים שבאמת חשובים לכם. ושתזכרו שלפעמים, הדרך הכי טובה לנצח היא פשוט לא להילחם.
חשבתן פעם על קרב שהייתן צריכות להימנע ממנו? ספרו לי בתגובות!
