אני זוכרת את הרגע הזה בבירור. שעה שלישית בלי שינה, התינוקת שלי ישנה בשלווה על החזה שלי, ואני, עם עיניים טרוטות, גללתי בפייסבוק וקראתי פוסט על "שינת תינוק מושלמת". צחקתי בקול רם (מה שגרם לתינוקת לזוז, כמובן). שינה מושלמת? זה בדיוק כמו חד קרן.
פעם חשבתי ששינה היא עניין של "לכבות את עצמך" לכמה שעות. כמה טעיתי. גיליתי ששינה היא משהו הרבה יותר מורכב, אישי ומעניין. ואני כאן כדי לשתף אתכם במה שלמדתי - כולל הטעויות, התסכולים, והרגעים הקטנים של "אהה!".
אז, איך באמת ישנים טוב יותר? בואו נצא למסע ביחד.
פרק ראשון: המיתוס של "שמונה שעות" - והחופש לנטוש אותו
שמונה שעות. המספר הקדוש הזה שכולם מדברים עליו. אבל האם הוא באמת נכון לכולם? מחקרים מראים שלא. צרכים השינה שלנו משתנים – גיל, גנטיקה, אורח חיים, הכל משפיע. (לדוגמה, מחקר שפורסם ב-Sleep Medicine Reviews מראה את השונות הבין-אישית בצורכי שינה).
אבל הלחץ הזה, "חייבים שמונה שעות!" גרם לי רק ליותר חרדה. כאילו, אם לא ישנתי שמונה שעות, היום שלי גמור מראש. שטויות.
מה עשיתי? התחלתי להקשיב לגוף שלי. ניסיתי לישון ולראות מתי אני קמה רעננה באופן טבעי. גיליתי שאני בדרך כלל צריכה בסביבות שבע שעות. יום אחד, זה שש וחצי, וזה בסדר!
השינוי הזה היה משחרר. אפשר לנשום.
פרק שני: האויב המפתיע – המסכים שלנו
כולנו יודעים שמסכים לפני השינה הם רעיון רע. אבל כמה רע? כאן זה הפתיע גם אותי. האור הכחול משבש את ייצור המלטונין, ההורמון שאומר לגוף שלנו "הגיע הזמן לישון". אבל זה לא רק זה.
גלגלתי באינסטגרם עד מאוחר, ומצאתי את עצמי משווה את החיים שלי לחיים המושלמים של אחרים. חרדה ומתח לפני השינה? בדיוק מה שהייתי צריכה.
הפתרון? שעתיים בלי מסכים לפני השינה. כן, קשה. מה עשיתי במקום? קראתי ספר (אמיתי, עם דפים), כתבתי יומן, או סתם דיברתי עם בן הזוג שלי.
אתם יודעים מה? גיליתי מחדש כמה דברים שאני אוהבת לעשות, והשינה שלי השתפרה פלאים. לפעמים, הטכנולוגיה שאמורה לחבר אותנו, מפרידה אותנו מעצמנו.
פרק שלישי: קפה, חבר או אויב? - תלוי איך שואלים
אני חולת קפה. אספרסו כפול בבוקר זה חובה. אבל מה עם קפה אחר הצהריים? שם כבר התחלתי לשים לב להבדל.
קפה הוא משתן, והוא משפיע על השינה אפילו שעות אחרי ששותים אותו. למדתי את הלקח בדרך הקשה - שעות של טרוף ונדודי שינה.
הניסוי שלי? הפסקתי לשתות קפה אחרי 2 בצהריים. נכון, היו לי כמה ימים קשים, אבל השינה שלי השתפרה בצורה משמעותית.
הגוף שלנו זוכר הכל. הוא זוכר את הקפה של 4 אחר הצהריים, והוא זוכר את הלילות חסרי השינה.
פרק רביעי: המרחב הבטוח שלי – מיטה שהיא רק לשינה
המיטה שלי הפכה להיות הכל – עבודה, טלוויזיה, ארוחות, כל מה שרק אפשר. ואז התפלאתי למה אני לא נרדמת ישר כשאני נכנסת למיטה.
אז שיניתי גישה. המיטה היא רק לשינה וליחסים אינטימיים. נקודה. כל דבר אחר – בחדר אחר.
הפלא ופלא, המיטה שלי הפכה שוב להיות מקום נעים ובטוח. המוח שלנו צריך אסוציאציות חיוביות.
פרק חמישי: לא מושלם זה גם בסדר
יהיו לילות רעים. זה בלתי נמנע. אבל למדתי לא להילחץ מזה.
אם אני לא מצליחה להירדם אחרי 20 דקות, אני קמה, עושה משהו מרגיע (קוראת ספר, שותה תה צמחים), ואז חוזרת למיטה. הכי חשוב – לא להילחם בזה.
הלחץ לישון רק מקשה על זה.
אז, מה הלאה?
אני עדיין לומדת. שינה היא מסע, לא יעד. ויש עוד הרבה מה לחקור ולגלות.
אבל אני מקווה שהשיתוף הזה נתן לכם קצת השראה לנסות דברים חדשים, להקשיב לגוף שלכם, ולא לפחד לנטוש את המיתוסים הישנים.
ואולי, רק אולי, למצוא את השינה הטובה שלכם – בלי חד קרן.
אני תוהה, מה הדבר הכי מפתיע שגיליתם על השינה שלכם? שתפו אותי!
