האמת? פעם הייתי בטוחה שניקוי רעלים דיגיטלי זה עוד טרנד חולף, משהו שנועד לגרום לנו להרגיש אשמים על הזמן שאנחנו מבזבזים מול המסכים. חשבתי שאם רק נגביל את עצמנו לכמה שעות ביום, הכל יהיה בסדר. כמה נאיבית הייתי!
ואז זה היכה בי כמו פטיש - כאבי ראש בלתי פוסקים, חוסר ריכוז מטורף, ובעיקר תחושה מתמדת של חרדה. ניסיתי הכל: יוגה, מדיטציה, תזונה בריאה. כלום לא עבד.
ואז חברה טובה, נועה, אמרה לי משהו ששינה לי את החיים: "נעמה, את לא צריכה רק להגביל את הזמן. את צריכה לנקות את הרעלים הרגשיים שהמסכים האלה מטפטפים לך למוח".
בום!
זה לא רק כמה זמן אנחנו מבלים מול המסך, אלא מה אנחנו מרגישים כשאנחנו שם.
במאמר הזה, אני לא הולכת למכור לכם עוד דיאטת מסכים. אני הולכת לחלוק איתכם את המסע האישי שלי לניקוי רעלים דיגיטלי אמיתי, כזה שמשפיע על הנפש, על הגוף, ועל החיים עצמם. מבטיחה לכם, בסוף תסתכלו על הסמארטפון שלכם אחרת.
מהו בכלל "רעל דיגיטלי"? (ולמה אי אפשר פשוט להתעלם ממנו)
רגע לפני שנתחיל בפתרונות, חייבים להבין את הבעיה. רעל דיגיטלי זה לא רק יותר מדי זמן מול המסך. זה כל מה שגורם לנו להרגיש רע, מרוקן, או מנותק מהמציאות בזמן שאנחנו גוללים, צופים, או משחקים. זה יכול להיות פוסטים מעוררי קנאה באינסטגרם, חדשות מפחידות בטלוויזיה, או אפילו מיילים מהעבודה שמעלים לנו את הדופק.
אני יודעת, זה נשמע קצת דרמטי. אבל תחשבו על זה רגע:
- כמה פעמים הרגשתם יותר גרוע אחרי שגללתם באינסטגרם?
- כמה פעמים קראתם תגובות באינטרנט והתחרטתם על זה?
- כמה פעמים בדקתם את הטלפון שלכם סתם כי השתעממתם, ואז הרגשתם עוד יותר משועממים?
לפי מחקרים רבים (למשל, זה של אוניברסיטת הרווארד שמצא קשר ישיר בין שימוש מוגבר ברשתות חברתיות לדיכאון וחרדה - https://news.harvard.edu/gazette/story/2023/01/study-shows-strong-link-between-social-media-use-and-depression-anxiety/), זה לא דמיון. המסכים האלה משפיעים עלינו, ואנחנו צריכים ללמוד איך להתמודד עם זה.
אבל הנה הקאץ': אי אפשר פשוט להתעלם מזה. המסכים הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. אנחנו משתמשים בהם כדי לעבוד, לתקשר, ללמוד, ולבדר את עצמנו. ניסיון מוחלט להימנע מהם הוא לא רק לא ריאלי, אלא גם יכול לגרום לנו להרגיש מבודדים ומנותקים.
אז מה עושים?
השלב הראשון: זיהוי הרעלים הספציפיים שלך
הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לזהות מה בדיוק גורם לכם להרגיש רע. זה אישי מאוד, ומה שמשפיע עליי לא בהכרח ישפיע עליכם.
אצלי, למשל, גיליתי שפוסטים של חברות שלי שמציגות חיים "מושלמים" באינסטגרם גורמים לי להרגיש קנאה ותסכול. גם חדשות שליליות גורמות לי לחרדה.
אז איך מזהים את הרעלים שלכם? הנה כמה רעיונות:
- יומן רגשות: במשך שבוע, כתבו כל פעם שאתם מרגישים רע אחרי שימוש במכשיר דיגיטלי. תרשמו מה עשיתם, מה הרגשתם, ומה חשבתם.
מעקב זמן מסך עם מודעות: השתמשו באפליקציה שמודדת את זמן המסך שלכם, אבל לא רק כדי לראות כמה זמן אתם מבזבזים, אלא גם כדי לראות איפה* אתם מבזבזים אותו. האם יש אפליקציות או אתרים ספציפיים שגורמים לכם להרגיש רע?
- שאלות נוקבות: תשאלו את עצמכם שאלות קשות. האם אתם מרגישים תחרותיים מדי ברשתות החברתיות? האם אתם משווים את עצמכם לאחרים? האם אתם מודאגים מהתגובות של אחרים לפוסטים שלכם?
אני יודעת, זה יכול להיות לא נעים להסתכל למציאות בעיניים. אבל זה הצעד הראשון וההכרחי לניקוי רעלים אמיתי.
השלב השני: ניתוק מודע (ולא רק הגבלה)
אחרי שזיהיתם את הרעלים שלכם, הגיע הזמן להתחיל לנתק את עצמכם מהם. אבל שימו לב, אני לא אומרת למחוק את כל האפליקציות ולברוח מהעולם הדיגיטלי. אני מדברת על ניתוק מודע.
זה אומר שאנחנו צריכים להיות יותר מודעים לאיך אנחנו משתמשים במסכים שלנו, ולבחור באופן אקטיבי במה אנחנו רוצים לצרוך.
לדוגמה:
- אנשים שאתם עוקבים אחריהם: האם אתם עוקבים אחרי אנשים שגורמים לכם להרגיש רע? תעשו ניקוי רציני. תבטלו עוקב, תחסמו, או תעבירו למצב "השתקה".
- התראות: כבו את כל ההתראות שלא הכרחיות. האם אתם באמת צריכים לדעת מתי מישהו עשה לכם לייק לפוסט מלפני שבוע?
- זמני מסך מוגדרים: זה כן חשוב, אבל לא מספיק. הגדירו לעצמכם זמני מסך מוגדרים, אבל גם הקפידו להשתמש בזמן הזה בדברים שבאמת חשובים לכם. אל תגללו סתם.
אבל הנה עוד תובנה שמפתיעה אנשים: ניתוק דיגיטלי יכול להיות גם חיבור מחדש לעולם האמיתי.
תחשבו על זה: כמה פעמים פספסתם רגעים יפים בחיים כי הייתם עסוקים בטלפון? כמה פעמים לא הקשבתם באמת למה שהחברים שלכם אמרו כי הייתם עסוקים בלחשוב מה לכתוב באינסטגרם?
הניתוק הדיגיטלי הוא הזדמנות לחזור לחוות את העולם האמיתי, בלי פילטרים ובלי מסכים. לצאת לטבע, לדבר עם אנשים, לקרוא ספר, לעשות דברים שמשמחים אתכם באמת.
השלב השלישי: בניית חסינות רגשית דיגיטלית
השלב האחרון, והחשוב ביותר, הוא בניית חסינות רגשית דיגיטלית. זה אומר ללמוד איך לא לתת למסכים להשפיע עלינו בצורה שלילית.
זה לא קל, אבל זה אפשרי. הנה כמה טיפים:
- ביקורת עצמית בריאה: תלמדו לבקר את עצמכם בצורה בריאה, בלי לשפוט את עצמכם בחומרה. תזכרו שאף אחד לא מושלם, וכולנו עושים טעויות.
- מודעות עצמית: תהיו מודעים למחשבות ולרגשות שלכם. תלמדו לזהות מתי אתם מתחילים להרגיש רע, ותעשו משהו כדי לשנות את זה.
- חיזוק הערך העצמי: תעבדו על חיזוק הערך העצמי שלכם. תזכרו שאתם שווים, גם אם אין לכם מיליון עוקבים באינסטגרם.
אני יודעת, זה נשמע קצת ניו אייג'י. אבל תאמינו לי, זה עובד.
פעם, הייתי מתרגשת מכל תגובה שלילית שקיבלתי באינטרנט. היום, אני פשוט מוחקת אותה וחיה הלאה. זה לא שאני לא רגישה, זה שאני יודעת שהערך שלי לא תלוי במה שאנשים אחרים חושבים עליי.
פרופסורית ברין בראון, חוקרת מפורסמת של חוסן, מדברת על החשיבות של פגיעות ואותנטיות (https://brenebrown.com/). היא טוענת שכדי לבנות חוסן רגשי, אנחנו צריכים להיות מוכנים להיות פגיעים, להראות את עצמנו כמו שאנחנו באמת, בלי פחד משיפוטיות.
ואולי זאת התובנה הכי מפתיעה של המסע הזה: ניקוי רעלים דיגיטלי אמיתי הוא לא רק על ניתוק מהמסכים, אלא על חיבור לעצמנו. על ללמוד לאהוב את עצמנו, לקבל את עצמנו, ולסלוח לעצמנו. רק ככה נוכל להשתמש במסכים בצורה חיובית ובריאה.
אני יודעת שזה מסע ארוך, ואין פתרונות קסם. אבל אני מאמינה שאם נתחיל לנקות את הרעלים הדיגיטליים מהחיים שלנו, נוכל לחיות חיים יותר שמחים, יותר בריאים, ויותר מלאים.
אז מה אתם אומרים? מוכנים לנסות? אני כאן כדי לתמוך בכם.
