אני חייבת לשתף אתכם במשהו קצת מטורף. משהו שהתחיל כבדיחה פרטית, הפך לניסוי מרתק, ובסוף – שינה לי את החיים. מודה, בהתחלה הייתי סקפטית. אני? טיפוס ריאלי, מחובר לקרקע. מה לי ולכוחות תת-המודע וכל מיני קסמים כאלה?
אבל אז קרה משהו. הייתי תקופה לחוצה בטירוף. לחץ בעבודה, לחץ חברתי, לחץ כלכלי – הכל התנקז בבת אחת. הגוף שלי הגיב בהתאם: כאבי ראש תכופים, נדודי שינה, תחושת כבדות שלא עוזבת. ניסיתי הכל: שינה מסודרת, תזונה בריאה, פעילות גופנית. עזר, אבל לא מספיק.
ואז, בשיחה עם חברה טובה, עלה הנושא של אפקט הפלסבו. "את יודעת," היא אמרה בחיוך, "זה עובד גם כשאת יודעת שזה פלסבו."
אני חייבת להודות, הרמתי גבה. פלסבו בידיעה? זה בכלל אפשרי? לפי מחקרים (כמו זה שפורסם ב-PLOS ONE, למשל), התשובה היא כן! המוח שלנו מגיב לא רק לחומרים פעילים, אלא גם לאמונה שלנו בהם.
אבל איך עושים את זה בפועל? איך יוצרים לעצמך פלסבו אמיתי?
החלטתי לנסות.
יצרתי לעצמי "שיקוי פלאים". מים עם קצת לימון ודבש. משהו פשוט, נעים. אבל הפעם, עשיתי את זה אחרת. תוך כדי שאני מכינה את המשקה, התחלתי "לדבר" אליו. ממש ככה. אמרתי לו: "אתה תרגיע אותי. אתה תוריד את הלחץ. אתה תגרום לי לישון טוב." נשמע מטופש? אולי. אבל המשכתי.
ושתיתי אותו לאט, תוך כדי שאני מתרכזת בתחושה הנעימה, בדמיון שלי איך הלחץ מתפוגג.
מה קרה אחר כך? הופתעתי.
באותו ערב, ישנתי כמו תינוקת. כאב הראש נעלם. הרגשתי רגועה יותר, מפוקסת יותר.
זה היה חד פעמי? חשבתי. ניסיתי שוב. ושוב. והתוצאות היו דומות.
אבל זה לא היה רק המשקה. זה היה משהו עמוק יותר. זה היה השינוי בתפיסה שלי.
הבנתי שבעצם, אני נותנת לעצמי רשות להרגיש טוב יותר. זה לא היה רק המשקה, זו הייתה הכוונה.
כאן התחיל המסע האמיתי.
התחלתי לחקור יותר על אפקט הפלסבו. גיליתי שזה לא רק עניין של "לרמות" את המוח. זה עניין של לחבר אותו מחדש לגוף. לתת לו את האפשרות להאמין ביכולות הריפוי הטבעיות שלו.
התחלתי לשלב את העיקרון הזה בתחומים נוספים בחיים שלי. למשל, כשהייתי יוצאת לריצה, לא הייתי רק רצה. הייתי מדמיינת את השרירים שלי מתחזקים, את הריאות שלי מתרחבות, את הגוף שלי מתמלא באנרגיה.
האם זה הפך אותי לרצה מקצועית? לא. אבל זה הפך את הריצה לחוויה אחרת לגמרי. לחוויה מהנה, מעצימה, מרפאה.
אני חייבת להודות, היו רגעים שבהם זה לא עבד. ימים שהלחץ גבר על הכל, שהספקות חזרו. אבל לא ויתרתי. המשכתי לנסות, להתנסות, ללמוד.
מה למדתי? הפלסבו לא פותר את כל הבעיות, אבל הוא כלי רב עוצמה.
אז מה בעצם עשיתי?
הכנתי לעצמי תרופת דמה? אולי.
רימיתי את עצמי? אולי.
אבל אם ה"רימוי" הזה גורם לי להרגיש טוב יותר, להיות בריאה יותר, להיות מאושרת יותר – אז אני לגמרי בעד.
היום, אני עדיין שותה את שיקוי הפלאים שלי מדי פעם. אבל האמת היא, שאני כבר לא צריכה אותו. הבנתי שהכוח נמצא בתוכי.
האם גם אתם יכולים לעשות את זה? אני מאמינה שכן.
זה לא קל, זה דורש תרגול, זה דורש אמונה. אבל זה שווה את זה.
אז מה דעתכם? האם אתם מוכנים לנסות לרמות את המוח שלכם – לטובה?
אני באמת סקרנית לשמוע על החוויות שלכם. שתפו אותי בתגובות!
