אוקיי, בואו נדבר על זה רגע. באמת. למה, לכל הרוחות, אנחנו לא עושים מה שטוב לנו? אני שואלת את עצמי את זה כל הזמן. זה נשמע כל כך פשוט על הנייר: תזהי את מה שעושה לך טוב, תעשי את זה. נקודה. אבל אז...החיים קורים.
זוכרת את הפעם ההיא, אחרי תקופה מטורפת בעבודה, שהבטחתי לעצמי שאני לוקחת שבוע חופש אמיתי? בלי מיילים, בלי טלפונים, רק אני, ספר טוב והים? ברור, בסוף מצאתי את עצמי עונה למיילים "רק לרגע" מהטלפון, ואז פתאום כל השבוע התמלא במשימות דחופות "בשביל הצוות". איפה נעלם השבוע חופש שלי? נשמע מוכר?
האמת, זה לא רק את ואני. מחקרים מראים (כמו זה של פרופ' קאתי מילקמן מאוניברסיטת פנסילבניה, שחוקרת בדיוק את הנושא הזה) שאנחנו אלופים בלדחות סיפוקים חיוביים לטובת דברים שנראים "חשובים יותר" באותו רגע. אבל רגע, חשובים למי?
אני רוצה שתדמייני את ההרגשה הזו – את יודעת, את התחושה הפנימית הזו שקוראת לך לעשות משהו שאת אוהבת, משהו שממלא אותך באנרגיה? ואז את מתעלמת ממנה. זה כמו חברה טובה שמנסה לדבר איתך ואת פשוט עסוקה מדי כדי להקשיב. בסוף, היא תפסיק לנסות.
אבל למה? למה אנחנו עושים את זה לעצמנו?
אני חושבת שהרבה מזה קשור ל"רעש" שמגיע מבחוץ. כל כך הרבה דעות, ציפיות, מטלות שמרגישות דחופות... קל מאוד ללכת לאיבוד בתוך כל זה ולאבד קשר עם מה שבאמת חשוב לנו.
אבל הנה טוויסט:
זה לא רק הלחץ החיצוני. לפעמים אנחנו עצמנו הבעיה. אני מודה, אני גם נופלת בזה.
יש לנו נטייה מדהימה לסבך דברים.
תחשבי על זה – כמה פעמים דחית משהו שרצית לעשות כי "אני צריכה קודם לעשות ככה וככה וככה..."? או כי "אני לא מספיק טובה בשביל זה"? או הכי גרוע – "מה יגידו?".
אני יודעת, כי גם אני שם. לפני שנה, רציתי להתחיל לצייר שוב, כמו שעשיתי בילדות. אבל אז התחילו התירוצים: אני צריכה קודם לקנות ציוד מקצועי, לקחת קורס, לראות סרטוני יוטיוב…בסוף, לא ציירתי כלום. סתם בזבזתי אנרגיה על תכנונים מיותרים.
ואז, יום אחד, חברה טובה אמרה לי משהו ששינה לי הכל: "נעמה, פשוט תיקחי עיפרון ונייר ותתחילי לקשקש. הכל בסדר אם זה לא מושלם".
וזה עבד!
התחלתי לקשקש. בלי ציפיות, בלי לחץ. פשוט כי בא לי. וגיליתי שזה עדיין עושה לי כיף. לא משנה אם הציור מושלם או לא.
עכשיו, אני לא אומרת שצריך להתעלם מכל הלחצים החיצוניים או שאין חשיבות לתכנון. אבל אני כן אומרת שחשוב לזכור מה באמת חשוב לנו, ולמצוא דרכים פשוטות ונגישות לשלב את זה בחיים שלנו, גם אם זה רק לקשקש כמה דקות ביום.
אז מה עושים? איך אנחנו מתחילים לעשות יותר ממה שטוב לנו?
- תתחילי בקטן: אל תנסי לשנות את כל החיים שלך בבת אחת. תבחרי דבר אחד קטן שאת יודעת שיעשה לך טוב ותשלבי אותו ביום שלך. זה יכול להיות הליכה קצרה בטבע, שיחה עם חברה טובה, או אפילו סתם לשבת בשקט עם כוס תה.
- תורידי את הציפיות: זה בסדר אם זה לא מושלם. זה בסדר אם את לא הכי טובה בזה. העיקר זה שאת עושה משהו שעושה לך טוב.
- תזכרי למה התחלת: כשיש ימים קשים (ויהיו ימים קשים), תזכרי למה התחלת לעשות את זה מלכתחילה. מה זה נותן לך? איך זה גורם לך להרגיש? תתחברי לתחושה הזו.
- תהיי סלחנית לעצמך: כולנו טועים. כולנו מתעצלים לפעמים. אל תענישי את עצמך על זה. פשוט תתחילי מחדש מחר.
ואם את עדיין מרגישה תקועה, תשאלי את עצמך את השאלה הזו: מה הדבר האחד הקטן שאני יכולה לעשות עכשיו, שייתן לי קצת שמחה או הקלה?
אני מבטיחה לך, התשובה נמצאת שם.
אבל זה לא תמיד קל. לפעמים אנחנו צריכים עזרה מבחוץ. אני מאוד מאמינה בחשיבות של תמיכה חברתית, גם מקצועית (טיפול, אימון), אבל גם מחברות. לדבר עם מישהו שמבין את הקשיים שלנו, שמעודד אותנו, שיכול לעזור לנו לראות את הדברים מנקודת מבט חדשה – זה יכול להיות ההבדל בין להישאר תקועים לבין להתחיל לזוז.
בסופו של דבר, זו לא נוסחה קסם. זה מסע. מסע של גילוי עצמי, של הקשבה פנימית, של סליחה עצמית.
אני לא יודעת מה התשובה בשבילך. אבל אני מקווה שהמאמר הזה נתן לך קצת חומר למחשבה, קצת השראה, וקצת אומץ להתחיל לעשות יותר ממה שטוב לך.
עכשיו, אני רוצה לשאול אותך – מה הדבר האחד שאת הולכת לעשות היום, בשביל עצמך? אני באמת רוצה לדעת. שתפי אותי בתגובות!
