היי, נעמה כאן. תגידי, קרה לך פעם שאת מנסה לעשות הכל ביחד - לענות למייל, לבשל, לדבר בטלפון - ואז בסוף את שורפת את האוכל, שוכחת מה רצית להגיד, והמייל יוצא עם שגיאות כתיב מביכות? כן? גם לי. יותר מדי פעמים, האמת.
אז, בואי נדבר על מולטי-טאסקינג. הדבר הזה שאנחנו חושבות שהוא יעיל, שהוא הדרך היחידה להספיק הכל, אבל בפועל? הוא פשוט גוזל לנו זמן, אנרגיה, ו...נו, גם את השפיות.
אני זוכרת תקופה שהייתי בטוחה שאני אלופה בזה. הייתי עונה למיילים תוך כדי פגישה, כותבת פוסטים בפייסבוק תוך כדי האכלת התינוק. הרגשתי סופר-וומן! אבל האמת היא? שהייתי סופר-עצבנית. תמיד הייתי לחוצה, לא מצליחה להתרכז בשום דבר באמת, ותמיד הרגשתי שאני מפשלת איפשהו.
ואז, קראתי מחקר אחד ששינה לי הכל. מחקר מאוניברסיטת סטנפורד (Rosen, C. D., Carrier, L. M., & Cheever, N. A. (2013). Facebook and texting made me do it: Media multitasking predicts weaknesses in sustained attention and working memory. Computers in Human Behavior, 29(3), 948-958.) שהראה שאנשים שמבצעים מולטי-טאסקינג באופן קבוע, דווקא פחות טובים בריכוז וביכולת לעבור ממשימה למשימה! איך זה יכול להיות?!
זה כאילו כל החיים שיקרו לי! הייתי בטוחה שאני מנצלת את הזמן שלי הכי טוב שאפשר, אבל בפועל, רק פגעתי ביכולת שלי להיות יעילה וקשובה. זה כמו לנסות לרוץ מרתון תוך כדי ג'אגלינג עם כדורים - את אולי עושה משהו, אבל את לא עושה אותו טוב.
אז למה כדאי לנו להפסיק?
- המוח שלנו לא בנוי לזה. אנחנו לא באמת עושים שתי משימות בו זמנית. אנחנו פשוט מעבירים את תשומת הלב שלנו בין משימה למשימה במהירות שיא. זה מעייף את המוח ופוגע באיכות העבודה שלנו.
- אנחנו עושים יותר טעויות. כשאת מנסה לעשות כמה דברים ביחד, את פחות קשובה לפרטים הקטנים, ולכן הסיכויים שלך לעשות טעויות גדלים. את זוכרת את המייל עם שגיאות הכתיב? בדיוק.
- אנחנו יותר לחוצות. תחשבי על זה - כשאת כל הזמן עסוקה בהרבה דברים, את אף פעם לא באמת נמצאת ברגע. את כל הזמן חושבת על מה שאת צריכה לעשות אחר כך, מה שמגביר את הלחץ והחרדה.
- זה פוגע ביצירתיות. יצירתיות דורשת זמן ומרחב מחשבתי. כשאת כל הזמן קופצת ממשימה למשימה, אין לך זמן לחשוב לעומק ולפתח רעיונות חדשים.
אבל רגע, מה זה אומר? שאסור לנו לעשות שום דבר ביחד? ברור שלא! אני לא אומרת לך להפוך לנזירה בודהיסטית שמתרכזת רק בנשימה שלה כל היום. יש דברים שאנחנו יכולות לעשות במקביל, כמו להקשיב לפודקאסט בזמן שאנחנו עושות ספורט, או לקפל כביסה בזמן שאנחנו מדברות בטלפון עם חברה.
ההבדל הוא במודעות. האם את באמת צריכה לענות למייל בזמן הפגישה? האם את באמת חייבת לבדוק את האינסטגרם שלך כל חמש דקות? או שאת יכולה להקדיש את הזמן שלך למשימה אחת, לעשות אותה הכי טוב שאפשר, ואז לעבור למשימה הבאה?
אני יודעת, זה קשה. גם לי קשה. אני עדיין מוצאת את עצמי לפעמים מנסה לעשות יותר מדי דברים ביחד. אבל אני משתדלת לזכור את הלקח שלמדתי - שהפוקוס עוזר לי להספיק יותר, להרגיש רגועה יותר, וליהנות יותר מהחיים.
אני מנסה להתמקד במשימה אחת בכל פעם, לכבות את ההתראות בנייד, ולתת לעצמי זמן להתרכז בלי הסחות דעת. לפעמים זה עובד, לפעמים פחות. אבל אני לא מוותרת.
האמת היא, שאני לא חושבת שיש פתרון קסם. מה שעובד בשבילי אולי לא יעבוד בשבילך. הכל עניין של ניסוי וטעייה, של הקשבה לעצמך, ולמצוא את האיזון הנכון לך.
ויש עוד דבר. הרבה פעמים אנחנו עושות מולטי-טאסקינג כי אנחנו מרגישות שאנחנו חייבות להספיק הכל. אנחנו חיות בעולם שמקדש את העשייה, את ההספק, את "ההספק". אבל האמת היא? שמנוחה זה לא מותרות, זה הכרח. (אוהד, ע., & לרנר, י. (2019). חופשת מחלה: סוגיות תיאורטיות ומעשיות. עבודה, חברה ומשפט, 22, 169-190.)
אז אולי, במקום לנסות לדחוס עוד ועוד משימות ליום שלך, פשוט תנסי לעצור לרגע, לנשום עמוק, ולשאול את עצמך - מה הדבר הכי חשוב שאני יכולה לעשות עכשיו? ופשוט תעשי אותו. באמת.
מה דעתך? ניסית פעם להפסיק עם המולטי-טאסקינג? איך זה השפיע עלייך? ספרי לי בתגובות, בא לי לשמוע! אולי יחד נגלה עוד טריקים איך להשתלט על הכאוס הזה שנקרא "חיים". 😉
