אוי, כמה שאני מכירה את זה. את ההרגשה הזאת, כאילו הזמן שלי הוא משאב ציבורי שכל אחד מרגיש זכאי לקחת ממנו. ישיבות, מיילים, הודעות, בקשות – נדמה שלכולם יש משהו דחוף שהם צריכים עכשיו. ואני? אני אמורה להיות סופרוומן, להספיק הכל, לחייך ולעשות את זה בסטייל. אבל האמת? רוב הזמן אני מרגישה כמו גלגל שיניים קטן שמנסה להחזיק מכונה ענקית שלא מפסיקה להאיץ.
פעם, האמת, הייתי אומרת "כן" להכל. חשבתי שזה מה שמצופה ממני, שזה מראה שאני מסורה, שאני שחקנית צוות. אבל מה שקרה זה שהייתי מרוחה, שחוקה, ובעיקר – לא עושה את מה שבאמת חשוב לי. ואז הבנתי משהו: "לא" זו לא מילה גסה. להיפך, זו מילה שמגנה על הזמן, האנרגיה והשפיות שלי.
אבל איך עושים את זה? איך אומרים "לא" בלי להרגיש אשמה, בלי לפגוע באנשים, בלי להרוס מערכות יחסים? זו השאלה. וזה מה שננסה לפצח כאן יחד.
"לא" זו לא מילה גסה – זו גבול.
אז נכון, קל להגיד, קשה לעשות. במיוחד כשאת אישה, וגדלת על זה שאסור לאכזב, שתמיד צריך לרצות אחרים. אבל תזכרי משהו חשוב: את לא יכולה למלא כוס של מישהו אחר, אם הכוס שלך ריקה.
אני זוכרת פעם שקראתי מחקר (ממליצה בחום לחפש את המחקר של גרטשן רובין על אושר) שמצא שאחת הסיבות העיקריות לתחושת שחיקה היא תחושה של חוסר שליטה. וחוסר שליטה על הזמן שלנו הוא אחד הדברים הכי שוחקים שיש. אז מה עושים?
1. מודעות היא הצעד הראשון (וגם הכי קשה)
תעצרי רגע. באמת. קחי כמה דקות לעצמך (אני יודעת, זה נשמע כמו מדע בדיוני, אבל תאמיני לי, זה שווה את זה). תשאלי את עצמך:
- על מה את מבזבזת את הזמן שלך?
- מה גורם לך להרגיש מותשת בסוף היום?
מה את עושה רק כי את מרגישה שאת צריכה, ולא כי את רוצה*?
התשובות לשאלות האלה יתחילו להאיר לך את הדרך. תתחילי לזהות את ה"גנבים" הקטנים של הזמן שלך, את הבקשות שמרוקנות אותך, את המשימות שאת סתם מבצעת מתוך הרגל או אשמה.
אני זוכרת שאחרי שעשיתי את התרגיל הזה, גיליתי שאני מבזבזת המון זמן על לענות למיילים שלא דורשים את התשובה שלי. פשוט עניתי כי הרגשתי שאני חייבת. וזה הוריד ממני המון משקל!
2. תכירי את הערכים שלך
אוקיי, אז זיהית על מה את מבזבזת את הזמן שלך. עכשיו הגיע הזמן להגדיר מה כן חשוב לך. מהם הערכים שלך? מה את רוצה להשיג בחיים שלך, בעבודה שלך, ביחסים שלך?
אולי חשוב לך להשקיע יותר זמן במשפחה שלך? אולי חשוב לך להתקדם בקריירה? אולי חשוב לך ללמוד משהו חדש?
ברגע שתדעי מה הערכים שלך, יהיה לך הרבה יותר קל להגיד "לא" לבקשות שלא תואמות אותם. כי תזכרי: כל "כן" שאת אומרת למשהו שלא חשוב לך, הוא "לא" שאת אומרת למשהו שכן.
3. "לא" זו לא תמיד התשובה הסופית
אני יודעת, זה מפחיד להגיד "לא" ישירות. אז הנה כמה דרכים עדינות יותר להציב גבולות:
- "אני אשמח לעזור, אבל כרגע העומס שלי גדול. אפשר לדחות את זה לשבוע הבא?" (זה מראה שאת מוכנה לעזור, אבל שאת גם יודעת לתעדף את הזמן שלך).
- "אני לא האדם הכי מתאים למשימה הזאת. אני יכולה להפנות אותך למישהו אחר שיעזור לך יותר טוב." (זה מראה שאת מקצועית ושיש לך רשת תמיכה).
- "תודה על הפנייה, אבל אני לא יכולה לקחת על עצמי פרויקטים נוספים כרגע." (זה פשוט, ישיר ומכבד).
והכי חשוב: תזכרי שאם את אומרת "לא", זה לא אומר שאת בן אדם רע. זה אומר שאת מעריכה את הזמן שלך ואת הגבולות שלך.
4. תתחילי בקטן (ותחגגי כל ניצחון!)
אל תנסי לשנות הכל בבת אחת. זה מתכון בטוח לכישלון. תתחילי בקטן, בדברים הקטנים שאת יכולה לשלוט עליהם. תגידי "לא" לישיבה אחת מיותרת, לבקשה אחת לא הגיונית, להודעה אחת שלא דורשת את התשובה שלך.
ותחגגי כל ניצחון! תפרגני לעצמך, תעריכי את עצמך, תזכירי לעצמך שאת עושה את זה בשביל עצמך.
5. תלמדי להרגיש בנוח עם אי הנוחות
האמת היא? זה לא תמיד יהיה קל. אנשים יתאכזבו, יכעסו, ינסו לשכנע אותך. וזה בסדר. זה חלק מהתהליך.
תלמדי להרגיש בנוח עם אי הנוחות הזאת. תזכרי שאת לא אחראית על הרגשות של אנשים אחרים. את אחראית רק על עצמך.
ואם מישהו מנסה לגרום לך להרגיש אשמה על זה שאת מציבה גבולות, תשאלי את עצמך: האם הבקשה שלהם לגיטימית? האם הם מכבדים את הזמן שלך? האם הם היו מצפים מעצמם לעשות את מה שהם מצפים ממך?
אני זוכרת שפעם, אחרי שאמרתי "לא" לפרויקט גדול בעבודה, הבוס שלי ממש כעס. הוא אמר לי שאני לא שחקנית צוות, שאני לא מסורה. הייתי ממש מוטרדת. אבל אחרי כמה ימים, הוא התנצל. הוא הבין שהבקשה שלו הייתה לא הוגנת, שהוא ניצל את זה שאני תמיד אומרת "כן".
אז תזכרי: הגבולות שלך הם לא רק בשבילך, הם גם בשביל האנשים סביבך. הם מלמדים אותם איך לכבד אותך, איך להעריך את הזמן שלך, איך לתקשר איתך בצורה בריאה.
אז מה עושים עכשיו?
קחי נשימה עמוקה. תזכרי שאת לא לבד. כולנו מתמודדות עם האתגר הזה של ניהול זמן והצבת גבולות. תתחילי בקטן, תהיי סבלנית עם עצמך, ותחגגי כל ניצחון.
ואני? אני פה בשבילך. אם יש לך שאלות, תובנות או סתם צורך לפרוק – את מוזמנת לשתף בתגובות. בואי נלמד אחת מהשנייה, בואי נתמוך אחת בשנייה, בואי ניצור לעצמנו חיים מלאים יותר, מאוזנים יותר ומאושרים יותר.
כי מגיע לנו. לא?