אני חייבת להודות, פעם הייתי גרועה בלבקש עזרה. באמת גרועה. הייתי בטוחה שאם אני צריכה לבקש משהו, זה אומר שאני נכשלת. איזה שטויות, נכון? חשבתי שאני צריכה להיות סופרוומן, שמסוגלת להכל לבד. ואז, כשהייתי מגיעה לקצה, הייתי מתפוצצת או מבקשת עזרה בטון מתלונן ומרמור. ניחשתם נכון - זה לא ממש עבד.
אבל אז קרה משהו. התחלתי לקרוא יותר על תקשורת, על פסיכולוגיה חברתית, ואפילו על ניהול (מקור מפתיע, אני יודעת!). גיליתי שהיכולת לבקש עזרה היא לא רק סימן לחולשה, אלא סימן לחכמה. והכי חשוב – זה משהו שאפשר ללמוד.
אז איך עושים את זה נכון? בואו נצלול פנימה, אבל לא כהרצאה משעממת, אלא כשיחה בין חברות.
הצעד הראשון: לזהות את הצורך האמיתי
זה נשמע מובן מאליו, אבל עצרו רגע. מה באמת אתן צריכות? לפעמים אנחנו חושבות שאנחנו צריכות פתרון טכני ("שיעשו לי את המצגת הזו"), אבל בעצם אנחנו צריכות תמיכה רגשית ("אני מרגישה שאני קורסת תחת הלחץ"). כדאי לדייק את זה. פרופ' ברנה בראון, בספרה "Dare to Lead" (בראון, 2018), מדברת על החשיבות של להיות פגיעים כדי להיות מנהיגים אפקטיביים. זה נכון גם כאן. אם תהיו כנות עם עצמכן לגבי מה אתן באמת צריכות, הבקשה תהיה הרבה יותר אותנטית ומשמעותית.
רגע של תובנה: הצורך בעזרה הוא לא רק פונקציונלי, הוא גם רגשי.
הצעד השני: לבחור את האדם הנכון
לא כל אחד מתאים לעזור בכל מצב. מי האדם בחייכן שאתן סומכות עליו? מי האדם שיש לו את הכישורים המתאימים? לפעמים זה לא יהיה האדם הכי קרוב אליכן, אלא מישהו שנמצא רחוק יותר אבל יכול לתת פרספקטיבה אחרת.
הנה טיפ קטן: תחשבו על הפעם האחרונה שמישהו עזר לכן באמת. מה היה שם? איך הוא גרם לכן להרגיש? האם הוא הקשיב, הבין, הציע פתרונות פרקטיים? זה יכול לעזור לכן לזהות את האנשים הנכונים לפנות אליהם בעתיד.
הצעד השלישי: לבקש בצורה שמכבדת את שני הצדדים
הכי חשוב – להיות ברורות, ספציפיות ומכובדות. אל תצפו שאנשים יקראו את המחשבות שלכן. תסבירו מה אתן צריכות, למה אתן צריכות את זה, ומה יהיה הערך המוסף.
אבל הנה הקאץ': אל תתנצלו יותר מדי. "מצטערת שאני מטרידה אותך..." – זה משפט שמחליש אתכן. במקום זה, תגידו משהו כמו "אני מעריכה את הזמן שלך ואשמח לעזרתך ב...".
זו נקודה קריטית: בקשת עזרה צריכה להיות win-win, לא רק win-lose.
למדתי את זה בדרך הקשה. פעם ביקשתי מחברה לעזור לי בפרויקט בעבודה, אבל לא הסברתי לה בדיוק מה אני צריכה. בסוף היא עשתה משהו אחר לגמרי, היינו מתוסכלות, והיחסים שלנו קצת התערערו. למדתי שבהירות היא המפתח.
הצעד הרביעי: לקבל 'לא' באלגנטיות (וכן, זה אפשרי!)
זה כואב, אני יודעת. אבל זה קורה. אנשים עסוקים, יש להם את החיים שלהם, והם לא תמיד יכולים לעזור. זה לא אומר שהם לא אוהבים אתכן או שלא אכפת להם. זה פשוט אומר שכרגע זה לא מתאים להם.
התגובה שלכן חשובה. אל תיקחו את זה אישית, אל תכעסו ואל תנסו לשכנע. פשוט תגידו תודה על הזמן שלהם ותמשיכו הלאה.
ה'לא' הזה הוא הזדמנות. הזדמנות ללמוד, לצמוח ולמצוא פתרונות אחרים.
אבל הנה משהו שאף אחד לא מספר לכן: לפעמים ה'לא' הזה הוא בעצם ברכה במסווה. זה מאלץ אתכן להיות יצירתיות, לגלות כוחות שלא ידעתן שיש לכן, ולמצוא פתרונות שלא הייתן חושבות עליהם אחרת.
לסיכום, או שלא?
אני לא אוהבת סיכומים מכניים, אז במקום זה אני אשאיר אתכן עם מחשבה. היכולת לבקש עזרה היא לא רק מיומנות, היא מתנה. מתנה לעצמכן ומתנה לאנשים שאוהבים אתכן. זה מאפשר לכן להיות פגיעות, אותנטיות ואמיתיות. וזה, בעיניי, הכי חשוב.
אבל רגע לפני סיום, שאלה אחת אחרונה: מה הדבר האחד שאתן הולכות לעשות היום כדי לבקש עזרה בצורה קצת אחרת? ספרו לי בתגובות. אני באמת רוצה לדעת.
