אוקיי, בואו נדבר על זה רגע אמיתי. כי גם לי זה קורה. את יושבת מול מישהו, מנהלת שיחה, אבל הראש שלך בכלל בסופר, או בתור לרופא שיניים, או, הכי גרוע, בטיקטוק. נו, קרה לכולנו, נכון?
פעם הייתי בטוחה שזה פשוט חוסר נימוס משווע. הייתי מתביישת בעצמי כל פעם שקלטתי שהנה, שוב, פספסתי חצי מהשיחה. אבל אז הבנתי משהו: זה לא תמיד קשור לכבוד, זה קשור למוח שלנו, שהוא, איך נאמר בעדינות, קצת שובב.
האמת? זה כמעט תמיד קורה לי כשאני עייפה. אולי גם לך?
אז איך בכל זאת מצליחים להתרכז? איך גורמים למוח הזה להישאר רגע אחד בשקט ולהקשיב?
הטריק הראשון: להבין למה בכלל קשה לנו להקשיב
תחשבו על זה רגע. אנחנו חיים בעולם של גירויים אינסופיים. הטלפון מצלצל, המייל קופץ, החדשות צועקות. המוח שלנו פשוט מוצף. פרופסור גלעד עינב, מומחה לנוירו-פסיכולוגיה, מסביר שבמצב כזה, קשה לו מאוד להתמקד במשהו אחד, במיוחד אם הוא לא תופס אותו כ"דחוף". (מקור: "המוח המוסח" - ד"ר גלעד עינב).
אז הנה תובנה קטנה: זה לא רק את, זה המוח שלך, והוא פשוט מנסה לשרוד בעולם משוגע.
הטריק השני: לעשות "הפסקה" לפני השיחה
זה אולי נשמע מוזר, אבל זה עובד. לפני שאני נכנסת לפגישה או מדברת עם מישהו, אני עוצרת רגע, עוצמת עיניים, ולוקחת כמה נשימות עמוקות.
זה כמו לאפס את המערכת.
אני קוראת לזה "לנקות את הלוח". זה עוזר לי להגיע לשיחה יותר נוכחת, יותר מחוברת. זה כמו לעשות ריסטרט קטן למוח. לא יאמן כמה זה עוזר.
הטריק השלישי: למצוא את ה"ערך המוסף" בשיחה
טוב, זה קצת יותר מורכב, אבל זה שווה את המאמץ. נסו למצוא משהו מעניין בשיחה, גם אם זה קשה. אולי זה רעיון חדש, אולי זו נקודת מבט שונה, אולי זה סתם סיפור מצחיק.
הבעיה היא שלפעמים אנחנו מגיעים לשיחה עם דעה מוקדמת. אנחנו כבר יודעים מה הולכים לשמוע, אנחנו משוכנעים שזה יהיה משעמם. אבל מה אם אנחנו טועים?
פעם, הייתי חייבת להקשיב להרצאה על ביטוח בריאות. כן, אני יודעת, זה נשמע כמו הסיוט הכי גדול. אבל החלטתי לתת לזה צ'אנס, וגיליתי דברים מדהימים על מערכת הבריאות שאף פעם לא ידעתי.
אז הנה, עוד תובנה: גם בשיחות הכי משעממות לכאורה, יכול להיות משהו מעניין. פשוט צריך לחפש.
הטריק הרביעי: לשאול שאלות
אחד הדברים הכי טובים שלמדתי הוא לשאול שאלות. זה לא רק מראה שאנחנו מקשיבים, זה גם עוזר לנו להישאר מעורבים בשיחה.
אבל לא סתם שאלות. שאלות שמראות שאנחנו באמת מתעניינים.
לדוגמה, במקום לשאול "מה עשית בסוף השבוע?", אפשר לשאול "מה היה החלק הכי כיפי בסוף השבוע שלך?". זה כבר מראה שאנחנו באמת רוצים לשמוע.
אבל הנה משהו שאולי יפתיע אתכם: לפעמים, השאלות הכי טובות הן השאלות שאנחנו שואלים את עצמנו. בזמן שאנחנו מקשיבים, אנחנו יכולים לשאול את עצמנו: "מה אני חושבת על זה?", "איך זה קשור לחיים שלי?", "מה אני יכולה ללמוד מזה?". זה הופך את ההקשבה לפעולה אקטיבית, ולא סתם משהו פסיבי.
הטריק החמישי: להודות כשלא הקשבת
אוקיי, זה קצת מביך, אבל זה חשוב. לפעמים, למרות כל המאמצים, אנחנו פשוט לא מצליחים להקשיב. אנחנו מפספסים משהו חשוב, אנחנו לא מבינים מה אומרים לנו.
מה עושים במצב כזה?
התשובה היא פשוטה: מודים.
אני יודעת, זה לא קל. אבל עדיף להודות שלא הקשבת, מאשר להעמיד פנים שאת מבינה, ולעשות טעות אחר כך.
פעם, בטעות חמורה, לא הקשבתי להסבר על פרויקט חדש בעבודה, ולא הבנתי בדיוק מה אני צריכה לעשות. במקום לשאול שוב, ניסיתי להבין לבד, וגרמתי לבלאגן רציני. מאז, אני תמיד מעדיפה להודות שלא הקשבתי, ולשאול שוב.
אז הנה, עוד תובנה חשובה: להודות בטעויות זה לא חולשה, זו גבורה. (מקור: "Daring Greatly" - Brené Brown).
ומה אם השיחה פשוט לא מעניינת? לפעמים אנחנו חייבים להקשיב למשהו משעמם, בין אם זה פגישה בעבודה או שיחה עם דודה רחוקה. מה עושים במצב כזה?
האמת? אין לי פתרון קסם. אבל אני יכולה לשתף במה שאני עושה.
אני מנסה למצוא משהו קטן להעריך. אולי זה הקול של הדובר, אולי זה הבגדים שלו, אולי זה סתם האוויר בחדר. זה נשמע קצת טיפשי, אבל זה עוזר לי להישאר קצת יותר נוכחת.
ואם זה לא עוזר? אז אני פשוט מודה לעצמי שזה משעמם, ומחכה שזה ייגמר.
אז הנה, עוד תובנה קטנה: לא כל דבר בחיים חייב להיות מעניין. לפעמים, אנחנו פשוט צריכים לעבור את זה.
אבל רגע, מה אם אנחנו בכלל לא רוצים להקשיב? מה אם אנחנו פשוט לא אוהבים את האדם שמדבר אלינו?
טוב, זה כבר נושא אחר לגמרי. אבל אני יכולה להגיד לכם משהו: גם במצב כזה, אפשר לנסות למצוא משהו להקשיב לו.
אולי זה סתם משהו קטן, אולי זה משהו שאנחנו לא מסכימים איתו. אבל גם בהקשבה למישהו שאנחנו לא אוהבים, אנחנו יכולים ללמוד משהו על עצמנו, ועל העולם.
אז הנה, עוד תובנה אחרונה: הקשבה היא לא רק כלי להבנה, היא גם כלי לצמיחה.
אני חושבת שלמדתי הרבה על איך להקשיב, וזה עדיין אתגר עבורי. האם גם את מרגישה ככה? מה עובד לך? ספרי לי, אני באמת רוצה לדעת.