אוקיי, אז תקשיבו לזה, כי אני עדיין קצת בהלם. אתם יודעים איך זה כשאתם נתקלים במשהו במקרה לגמרי, ומגלים שהוא בדיוק מה שהייתם צריכים? אז זה מה שקרה לי.
לפני כמה חודשים, מצאתי את עצמי בסדנת יוגה מוזרה במיוחד, עם מורה גורו שלא הפסיק לדבר על איזון אנרגטי. בדרך כלל אני סקפטית לגבי דברים כאלה, אבל משהו באינטואיציה שלי אמר לי לנסות. בין תנוחה אחת לשנייה, הוא דיבר על ספר הודי עתיק, "הסושרוטה סמהיטה" (Sushruta Samhita) - טקסט רפואי עתיק, אחד היסודיים ביותר במסורת האיורוודית. אגב, הסושרוטה סמהיטה, אם תהיתם, הוא ממש לא ספר קריאה קליל לחוף הים. מדובר באנציקלופדיה שלמה של ניתוחים, צמחי מרפא, ואפילו פרקטיקות כירורגיות מדהימות לתקופה שלהן.
עכשיו, אני חובבת צמחי מרפא. זה התחיל כתחביב, אבל הפך למשהו הרבה יותר רציני כשגיליתי איך הם יכולים לעזור לאנשים – באמת. אבל הסושרוטה הזה? הוא היה מעבר לכל מה שידעתי.
באחד הערבים, אחרי עוד יום של חיפושים נואשים אחר פתרון טבעי לבעיית עור עיקשת (כן, גם למטפלות טבעיות יש את הבעיות שלהן!), החלטתי לצלול לספר הזה. עברתי על עמודים על גבי עמודים, עד שפתאום – בום! משהו קפץ לי לעין.
היה שם תיאור של צמח עם תכונות מדהימות לריפוי פצעים, שיפור זרימת הדם והרגעה. התחלתי לקרוא בעיון, ומה שהדהים אותי זה שהתיאור התאים באופן מושלם לצמח שגדל כאן בישראל – האזובית המצויה. כן, הצמח הזה שאנחנו מכירים בתור תבלין פשוט, התגלה בספר הודי עתיק כבעל סגולות מרפא עוצמתיות!
אזובית מצויה, למי שלא מכיר, הוא שיח קטן וריחני שגדל בר בארץ. אנחנו משתמשים בו בעיקר לתיבול, אבל מסתבר שיש לו הרבה יותר מה להציע.
עכשיו, אני חייבת להודות – הייתי סקפטית. איך יכול להיות שצמח כל כך נפוץ כאן, ששימש אותנו בעיקר במטבח, טומן בחובו כזה פוטנציאל רפואי? התחלתי לחפור יותר לעומק. חיפשתי מחקרים מדעיים (ואגב, מצאתי כמה מעניינים מאוד, למשל מחקר שמראה את הפוטנציאל האנטי-דלקתי שלו: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/31600629/), דיברתי עם חוקרים בתחום, ואפילו התייעצתי עם בוטנאי מומחה לצמחי ארץ ישראל.
אבל יותר מכל, החלטתי להתנסות בעצמי.
הכנתי משחה מצמח האזובית, לפי ההנחיות שקראתי בספר ההודי (בשינויים קלים, כמובן, אחרי הכל אנחנו במאה ה-21). מרחתי אותה על פצע קטן שהיה לי ביד. והאמת? הופתעתי. הפצע החלים הרבה יותר מהר מבדרך כלל, והאזור סביבו היה רגוע יותר.
זה לא היה "רגע אאוריקה" חד משמעי, אבל זה גרם לי להבין משהו חשוב. לפעמים, התשובות נמצאות ממש מתחת לאף שלנו, במקומות הכי לא צפויים. אנחנו כל כך עסוקים בלחפש את ה"דבר הגדול הבא", שאנחנו שוכחים להתבונן במה שכבר יש לנו.
התחלתי לשלב את האזובית בתזונה שלי, בתחילה בחשש, ואחר כך בהתלהבות גוברת. גיליתי שהיא משפרת לי את העיכול, מחזקת את המערכת החיסונית, ואפילו עוזרת לי להרגע בימים לחוצים.
אבל הכי חשוב, זה גרם לי לשאול שאלות יותר עמוקות. מה עוד אנחנו מפספסים? אילו סודות נוספים טמונים בצמחי המרפא המקומיים שלנו?
אני מודה, אני עדיין לא יודעת את כל התשובות. אני עדיין לומדת וחוקרת, וגם טועה לפעמים. אבל אני יודעת דבר אחד: יש לנו אוצר אמיתי כאן בישראל, ואנחנו צריכים להתחיל להעריך אותו יותר.
אני לא אומרת שצריך לרוץ עכשיו ולהחליף את כל התרופות באזובית מצויה. ממש לא. אני כן אומרת שכדאי לנו לפתוח את הראש, לחקור, להתנסות, ולשאול שאלות. אולי נגלה דברים מדהימים.
אני יודעת שזה נשמע קצת הזוי, אבל זה גרם לי להבין שהחוכמה העתיקה של הסושרוטה, בשילוב עם הידע המדעי המודרני, יכולה לפתוח לנו דלת לעולם חדש של ריפוי ואיזון.
אולי המסר הכי גדול של כל הסיפור הזה הוא פשוט: לפעמים, מה שאנחנו מחפשים נמצא ממש לידנו. רק צריך לפתוח את העיניים, את הלב, ואת הראש.
אז, מה דעתכם? יצא לכם להתנסות בצמחי מרפא מקומיים? אשמח לשמוע על החוויות שלכם!
