היי, נעמה כאן. תקשיבו, יש משהו שלמדתי בדרך הקשה, וזה שהגוף שלנו הרבה יותר חכם ממה שאנחנו נותנים לו קרדיט. שנים הסתמכתי על בדיקות דם כדי לדעת מה חסר לי, אבל האמת? הגוף סימן לי את זה הרבה קודם. פשוט לא ידעתי להקשיב.
זוכרות את התקופה הזאת שהייתי מכורה לשוקולד? הייתי בטוחה שזה סתם פינוק, אבל המנטורופתית שלי עצרה אותי ואמרה: "נעמה, הגוף שלך צועק למגנזיום!". הייתי סקפטית, חייבת להודות. מגנזיום? בשוקולד? אבל אחרי שהתחלתי לקחת תוסף מגנזיום, הפתאום, התשוקה לשוקולד נעלמה כלא הייתה. וואו.
הגוף תמיד מדבר. השאלה היא האם אנחנו מקשיבים?
אז מה אני רוצה להגיד? שבדיקות דם מיותרות? ממש לא. אבל הן לא תמיד מספרות את כל הסיפור. לפעמים, החסרים מתחילים ברמה התאית, הרבה לפני שהם מופיעים בבדיקות. וזה המקום שבו "אבחון עצמי" נכנס לתמונה. לא במובן של להחליף רופא, אלא במובן של להפוך לשותפות פעילות בגוף שלנו.
אז איך עושים את זה? בואו נצלול פנימה.
שיטת המפה - איפה כואב, שם מחפשים:
אחד הכלים המדהימים שלמדתי הוא "מפת סימפטומים". הכוונה היא לא להתמקד רק במה כואב פיזית, אלא גם במה מפריע רגשית ומנטלית. האם אתן עייפות באופן כרוני? סובלות מנשירת שיער מוגברת? יש לכן חשק בלתי נשלט למתוק? (כן, שוקולד שוב!). הכל רמזים.
לדוגמה, עייפות כרונית יכולה להצביע על חוסר בברזל, ויטמין B12 או אפילו קו-אנזים Q10 (Ubiquinol). נשירת שיער יכולה להיות קשורה למחסור בביוטין, אבץ או חומצות שומן חיוניות. חשק למתוק, כמו שכבר גילינו, יכול לרמז על מחסור במגנזיום או כרום פיקולינאט.
אבל רגע, זה לא מספיק. צריך לחפור קצת יותר לעומק.
"מה מפריע לך?" - השאלות ששוכחים לשאול:
אחד הדברים שהכי משפיעים על ספיגת ויטמינים ומינרלים הוא מצב הרוח שלנו. לחץ כרוני, חרדה או דיכאון יכולים לשבש את מערכת העיכול ולגרום לחוסרים תזונתיים. [מקור: Journal of the American College of Nutrition, "Stress and Nutrient Intake"].
לדוגמה, כשעברתי תקופה לחוצה במיוחד בעבודה, התחלתי לסבול מבעיות עיכול ופריחה מוזרה בעור. לקח לי זמן להבין שזה קשור ישירות לסטרס ולחוסר בויטמינים מקבוצת B. ברגע שהתחלתי לקחת תוסף B קומפלקס ולעשות מדיטציה, הבעיות נעלמו.
התובנה המפתיעה? הגוף והנפש מחוברים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבות.
אז איך משלבים את זה באבחון עצמי? פשוט שואלים את עצמנו: "מה מפריע לי?". האם אני מרגישה חרדה באופן קבוע? האם אני מתקשה להירדם בלילה? האם אני מרגישה עצבנית או מדוכאת? התשובות לשאלות האלה יכולות להצביע על חוסרים ספציפיים. לדוגמה, חרדה יכולה להיות קשורה למחסור במגנזיום או ויטמין D, בעיות שינה יכולות להצביע על מחסור במלטונין או טריפטופן, ודיכאון יכול להיות קשור למחסור בויטמין B12 או חומצות שומן אומגה 3.
אבל רגע, לא לרוץ לקנות תוספים!
זה השלב שבו אני תמיד מזהירה. תוספים הם לא פתרון קסם, והם גם יכולים להיות מסוכנים אם לא משתמשים בהם נכון. הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לנסות לתקן את התזונה.
האם אתן אוכלות מספיק ירקות ופירות? האם אתן מקבלות מספיק חלבון? האם אתן שותות מספיק מים? לפעמים, תיקון קטן בתזונה יכול לעשות פלאים.
לדוגמה, אחת הלקוחות שלי סבלה מעייפות כרונית למרות שהיא לקחה תוספים במשך שנים. כשבדקתי את התזונה שלה, גיליתי שהיא לא אוכלת מספיק ירקות ירוקים. ברגע שהיא התחילה להוסיף סלט גדול לארוחת הצהריים שלה, העייפות התחילה להשתפר.
אז מה עושים כששינוי תזונה לא מספיק?
זה השלב שבו אני ממליצה להתייעץ עם תזונאי/ת או נטורופת/ית. הם יכולים לעזור לכן לזהות את החסרים הספציפיים שלכן ולהמליץ על תוספים מתאימים. אבל גם כאן, חשוב לזכור שתוספים הם רק חלק מהפתרון.
אחת הטעויות הנפוצות היא לחשוב שאם לוקחים תוסף, אפשר להמשיך לאכול ג'אנק פוד ולחיות באורח חיים לא בריא. זה לא עובד ככה. תוספים צריכים להיות חלק מגישה הוליסטית שכוללת תזונה בריאה, פעילות גופנית סדירה ושינה מספקת.
הדבר הכי חשוב? סבלנות וחמלה עצמית.
הגוף שלנו הוא מערכת מורכבת, וזה לוקח זמן להבין אותו. אל תצפו לתוצאות מיידיות, ואל תכעסו על עצמכן אם אתן עושות טעויות בדרך. כולנו לומדים תוך כדי תנועה.
אני זוכרת שהתייאשתי כמה פעמים במהלך המסע שלי לשיפור הבריאות שלי. היו תקופות שניסיתי דיאטות קיצוניות שלא עבדו, היו תקופות שלקחתי תוספים שלא עזרו, והיו תקופות שפשוט הרגשתי שאני לא מצליחה להשתלט על הגוף שלי. אבל לא ויתרתי. המשכתי ללמוד, להקשיב ולנסות דברים חדשים. ובסופו של דבר, הצלחתי למצוא את הדרך שעובדת בשבילי.
אז קחו נשימה עמוקה, תהיו סבלניות עם עצמכן, ותזכרו שהגוף שלכן תמיד מדבר אליכן. כל מה שצריך זה ללמוד להקשיב.
איזה סימפטום אתן הכי רוצות להבין יותר טוב בגוף שלכן? שתפו אותי!
