האמת? חשבתי שאני יודעת משהו על צמחי מרפא. קראתי ספרים, השתתפתי בסדנאות יוקרה עם מרצים שמדברים גבוהה-גבוהה... אבל אז יצאתי לסיור תרמילאות עם מרפאה בדואית, והרגשתי כמו ילדה בת חמש שמנסה להרכיב טיל לחלל.
זה לא היה טיול נחמד בטבע עם הסברים על סגולות החרחבינה. זה היה... אחר. קודם כל, לא הייתה שום חרחבינה. וגם לא הסברים מנומסים. הייתה שמש קופחת, אדמה סדוקה, ניבים בדואים שלא תמיד הבנתי, ובעיקר – עבודה קשה.
התחלנו באיסוף. לא קטיפה עדינה, אלא חפירה מאומצת בשורשים עקשניים, התמודדות עם קוצים ואבנים, והרבה זיעה. "מה את חושבת, שהצמח מחכה לך באריזה?", שאלה אותי אחת הנשים בחיוך עוקצני. היא צדקה. צמחי מרפא הם לא מוצר, הם חלק ממערכת אקולוגית שלמה, ואם את רוצה להשתמש בהם, את צריכה להתאמץ.
אני חייבת להודות, בשלב הזה כבר התחלתי לפקפק. האם זה בכלל שווה את זה? כל הבוץ, השריטות, הכאבי גב... ואז, אחרי שעות של עבודה, ישבנו במעגל סביב מדורה קטנה, והתחילו להכין תרופה. לא מתכון מדויק עם גרמים ומדידות. ניחוש, אינטואיציה, ניסיון של שנים שעובר מדור לדור.
המרפאה הוציאה שקית בד ישנה ומילאה אותה בתערובת של עלים, שורשים וזרעים, מילמלה משהו בערבית, טבלה במים רותחים, ונתנה לי לשתות. הטעם היה מר, אדמתי, לא משהו שהייתי בוחרת לשתות בכיף. אבל אחרי כמה דקות, הרגשתי משהו משתנה. כאב הראש שתקף אותי כל הבוקר פשוט נעלם. לא הקלה זמנית, אלא תחושה של איזון, של הרמוניה פנימית.
הבנתי משהו חשוב באותו רגע. צמחי מרפא הם לא רק כימיה. הם גם אנרגיה, כוונה, חיבור לאדמה. הם חלק מסיפור ארוך, מסורת עתיקה שעוברת מדור לדור. ואי אפשר להבין אותם באמת בלי להתלכלך, להתאמץ, לחוות אותם בגוף.
אחת התובנות המפתיעות ביותר הגיעה דווקא משיחה על כאבי גב. חשבתי שאקבל המלצות לצמחים מרגיעים או משככי כאבים, אבל המרפאה חייכה ואמרה: "הכאב שלך הוא לא רק בגב. הוא בלב. הוא בכעס שאת שומרת בפנים. הוא בעומס שאת סוחבת על הכתפיים." היא צדקה. שנים של עבודה מול מחשב, ישיבה ממושכת, חוסר תנועה, יצרו כאב פיזי, אבל השורש היה רגשי.
אז מה למדתי מהסיור המשוגע הזה?
- ידע זה לא מספיק. צריך ניסיון, אינטואיציה, חיבור לטבע.
- צמחי מרפא הם לא פתרון קסם. הם חלק ממערכת שלמה של טיפול עצמי.
- השורש של המחלה הוא לא תמיד פיזי. צריך לחפש אותו גם בנפש.
וכן, אני יודעת שזה נשמע קצת ניו אייג'י, אבל אני באמת מאמינה בזה. מאז אותו סיור, אני מתייחסת לצמחי מרפא אחרת. אני מקדישה זמן ללמוד על הגידול שלהם, על התנאים שהם אוהבים, על הקשר שלהם לסביבה. אני מנסה להבין את הסיפור שלהם, לפני שאני משתמשת בהם.
אני לא טוענת שהפכתי למרפאה בדואית מוסמכת. אני עדיין לומדת, טועה, מתנסה. אבל דבר אחד בטוח: הגישה שלי השתנתה. אני מבינה שהמרפא האמיתי נמצא לא רק בצמח, אלא גם בתוכי.
עכשיו, אחרי כל החוויות האלה, אני שואלת את עצמי – איך אנחנו יכולים לשלב את הידע המסורתי הזה בחיים המודרניים שלנו? איך אפשר להחזיר את החיבור שלנו לטבע, בלי לוותר על הנוחות והטכנולוגיה? ואולי הכי חשוב – איך אפשר להעביר את המסורת הזו לדור הבא, לפני שהיא תאבד לנצח?
אני לא יודעת את התשובות. אבל אני יודעת שאני רוצה להמשיך לחפש. ואולי, ביחד, נוכל למצוא אותן. מה דעתכם?
