האמת? תמיד חשבתי שאני יודעת להקשיב לגוף שלי. אוכלת בריא, עושה ספורט, ישנה מספיק... לפחות ככה זה היה נראה מבחוץ. אבל הייתה שם תחושה טורדנית, מין רעש רקע כזה שתמיד ליווה אותי. עייפות כרונית, כאבי בטן בלתי מוסברים, מצבי רוח משתנים. הרופאים אמרו שזה "הכל בראש". נוח להם.
ואז פגשתי את נעמה, מומחית לצמחי מרפא, אישה מדהימה עם ידע אינסופי ואהבה אמיתית לטבע. חשבתי שאני באה אליה עם רשימת תלונות, רשימת "תקן לי את זה". אבל היא שאלה שאלה אחת ששינתה לי את כל הגישה.
היא הביטה בי בעיניים החומות והחכמות שלה, שאלה: "במה הגוף שלך מנסה לעזור לך?"
בום.
אתם מבינים? לא "מה לא בסדר?", לא "מה צריך לתקן?", אלא "במה הוא מנסה לעזור לי?". זה לא היה רק שינוי ניסוח, זה היה שינוי תודעתי. פתאום הגוף שלי לא היה אויב, מקור לתסכול ולכאב, אלא שותף למסע. כלי תקשורת מתוחכם שמנסה להעביר לי מסרים.
פתאום, העייפות הכרונית לא הייתה רק מעמסה, אלא אולי דרך של הגוף שלי לאותת לי שאני רצה מהר מדי, שאני צריכה להוריד הילוך. כאבי הבטן לא היו סתם רגישות, אלא אולי סימן שאני לא מעכלת משהו – לא רק אוכל, אלא גם רגשות, חוויות.
אני חייבת להודות, בהתחלה הייתי סקפטית. קשה להשתחרר מההרגלים הישנים, מהגישה של "תרופה לכל דבר". אבל נעמה, בסבלנות אין קץ, לימדה אותי איך להקשיב באמת. היא הסבירה לי על צמחי מרפא, אבל לא כפתרונות קסם. היא הדגישה שהם רק כלי עזר, חלק ממערכת שלמה של הקשבה, תזונה, שינה, תנועה, ובעיקר – מודעות.
"צמחי מרפא הם כמו מתווכים," היא אמרה לי פעם, "הם עוזרים לך להבין את השפה של הגוף שלך, את הניואנסים הקטנים. הם לא פותרים את הבעיה, הם רק עוזרים לך למצוא את הפתרון בעצמך."
התחלתי לקרוא על רפואת צמחים, על ההיסטוריה העשירה שלה, על הקשר העמוק בין האדם לטבע. גיליתי שצמחי מרפא רבים מכילים חומרים פעילים שיכולים להשפיע על מערכות שונות בגוף (לדוגמה, מחקרים מראים שלקמומיל יש השפעה מרגיעה על מערכת העצבים, מקור: National Center for Complementary and Integrative Health). אבל יותר חשוב מכך, הבנתי שהם חלק ממסורת של ריפוי הוליסטי, שרואה את האדם כמכלול.
אבל לא הכל היה ורוד. היו גם ניסיונות כושלים. פעם לקחתי צמח מסוים שנעמה המליצה עליו לכאבי בטן, ובמקום להקל, זה רק החמיר את המצב. הייתי מתוסכלת! כעסתי על עצמי שלא הקשבתי מספיק, שקפצתי למסקנות מהר מדי.
אבל אז הבנתי משהו חשוב: כישלון הוא חלק מהלמידה. הוא הזדמנות להתבונן פנימה, לשאול שאלות קשות, ללמוד על עצמי יותר. ואולי, גם לגלות שהצמח הזה פשוט לא מתאים לי.
כמו שד"ר ג'ודית אורין, חוקרת ידועה בתחום הרפואה המשלימה, מציינת, "הריפוי האמיתי מתחיל בהקשבה. הקשבה לגוף, הקשבה לנפש, הקשבה לסיפור האישי שלנו." (ציטוט משוער, בהתבסס על עבודותיה).
היום, אני עדיין לומדת. אני לא מומחית לצמחי מרפא, אבל אני בהחלט מומחית לגוף שלי. אני יודעת מתי הוא זקוק למנוחה, מתי הוא זקוק לתזונה, מתי הוא זקוק לתמיכה רגשית. ואני מקשיבה. באמת מקשיבה.
והכי חשוב, אני זוכרת את השאלה של נעמה: "במה הגוף שלך מנסה לעזור לך?" שאלה שמזכירה לי כל יום שהגוף שלי הוא לא מכונה שאני צריכה לתקן, אלא שותף למסע, חבר נאמן שתמיד יהיה שם בשבילי, אם רק אדע להקשיב לו.
ומה איתך? במה הגוף שלך מנסה לעזור לך היום? עצרי לרגע, שבי בשקט, והקשיבי. אולי תופתעי מהתשובה שתקבלי.
