אוקיי, אני מודה. כשהתחלתי לשמוע על "הפרוטוקול היפני לחיזוק מערכת החיסון" זה נשמע לי כמו עוד טרנד ניו-אייג'י מוזר. אתם יודעים, מהסוג שגורם לי לגלגל עיניים ולחשוב "נו באמת, מה יהיה הלאה?". אבל משהו שם, אולי השילוב בין מסורת עתיקה לבין מחקרים מודרניים, סקרן אותי. והאמת? הייתי מיואשת.
אני, נעמה, בתחילת שנות ה-30 שלי, תמיד הייתי טיפוס חולני. כל שפעת קטנה תפסה אותי, כל וירוס חלף לידי והחליט להתנחל בגוף שלי. הרגשתי כמו תחנת מעבר לחיידקים. ניסיתי הכל – ויטמינים, תוספי תזונה, שינה מסודרת (בערך, מי באמת מצליח לישון 8 שעות כל לילה?), אבל שום דבר לא ממש עזר.
ואז נתקלתי בו – הפרוטוקול היפני. מה הוא בעצם? בגדול, מדובר בשילוב של כמה פרקטיקות פשוטות יחסית שמבוססות על מחקרים יפניים (וגם מחקרים מערביים שאיששו אותם) שמראים איך אפשר לחזק את מערכת החיסון בצורה טבעית. אבל יותר חשוב מה מה – זה ה-איך.
הבטחה רגשית? הקלה. הבטחה פרקטית? כלים פשוטים לשילוב בשגרה.
מה זה בעצם "הפרוטוקול היפני" ולמה הוא כל כך מסקרן?
אז, בואו נתחיל עם מה שהוא לא. הוא לא תרופת קסם. הוא לא ירפא אתכם בין לילה. ואם אתם מחפשים פתרון מהיר וקל, כנראה שהוא לא בשבילכם.
אבל אם אתם מוכנים להשקיע קצת זמן ומאמץ, ולהיות סבלניים, הוא יכול לעשות פלאים. אני יודעת, כי ראיתי את זה קורה לי מול העיניים.
הפרוטוקול, כפי שאני הבנתי אותו, מתבסס על שלושה עקרונות מרכזיים:
- שינה איכותית: לא רק כמות, אלא איכות השינה. כן, זה אומר כיבוי מסכים שעה לפני השינה, חדר חשוך, טמפרטורה נעימה. אבל זה גם אומר להבין מה מפריע לכם לישון מלכתחילה. למי יש מחשבות טורדניות? למי קשה להרגיע את הגוף? אצלי, למשל, גיליתי שאני צריכה טקס הרגעה לפני השינה – מדיטציה קצרה או קריאה של ספר משעמם (סליחה, פרופסור להיסטוריה!).
- תזונה מזינה: לא מדובר בדיאטת כסאח, אלא באכילה מאוזנת שכוללת הרבה ירקות ופירות, דגנים מלאים, חלבונים איכותיים ושומנים בריאים. כן, אני יודעת, משעמם. אבל האמת היא שכשמתחילים להרגיש את ההבדל, זה הופך להיות ממכר. אני התחלתי לשלב אצות נורי בארוחות שלי (מקור מצוין ליוד ומינרלים), וזה היה שינוי מטורף. (מקור: מחקרים שנעשו על תזונה יפנית מסורתית ויתרונותיה הבריאותיים).
- ניהול סטרס: כאן טמון הקושי האמיתי. כולנו לחוצים, זה חלק מהחיים המודרניים. אבל איך אנחנו מגיבים ללחץ? זה כבר סיפור אחר. הפרוטוקול היפני שם דגש על טכניקות הרגעה כמו מדיטציה, נשימות עמוקות, טאי צ'י או יוגה. אני בחרתי במדיטציה, והאמת? בהתחלה שנאתי את זה. לא הצלחתי להתרכז, המחשבות שלי רצו לכל הכיוונים. אבל לאט לאט, למדתי איך להרגיע את עצמי. (מקור: מחקרים על השפעת מדיטציה על מערכת החיסון והפחתת סטרס).
הטעות הכי גדולה שעשיתי בתחילת הדרך:
ניסיתי לעשות הכל בבת אחת. טעות קלאסית. החלטתי שאני משנה את כל החיים שלי בן לילה – קמה ב-5 בבוקר, אוכלת רק ירקות אורגניים, עושה מדיטציה שעה ביום. כמובן שזה לא החזיק מעמד יותר משבוע. התייאשתי, הרגשתי כישלון.
אבל אז הבנתי – זה לא עובד ככה. צריך להתחיל בקטן. לבחור משהו אחד, להתמיד בו, ואז להוסיף עוד משהו. התחלתי עם שינה. הקפדתי על כיבוי מסכים שעה לפני השינה ועל חדר חשוך ושקט. אחרי שבועיים, הוספתי ארוחת בוקר בריאה. ורק אחרי חודש התחלתי לנסות מדיטציה.
התמדה, לא שלמות. זה המוטו שלי עכשיו.
התובנה המפתיעה (ששינתה לי את הכל):
מערכת החיסון היא לא רק עניין פיזי. היא קשורה קשר הדוק לנפש שלנו. כשאנחנו לחוצים, מדוכאים או חרדים, מערכת החיסון שלנו נחלשת. זה קצת כמו מעגל קסמים – כשאנחנו חולים, אנחנו מרגישים יותר לחוצים, וכשאנחנו לחוצים, אנחנו חולים יותר.
אבל מה עושים עם זה? איך יוצאים מהמעגל הזה?
התשובה, לפחות בשבילי, הייתה לקבל את הרגשות שלי. לא להתעלם מהם, לא להדחיק אותם, אלא להרגיש אותם. לתת לעצמי לבכות כשעצוב לי, לכעוס כשמעצבנים אותי, לשמוח כששמח לי. בלי שיפוטיות, בלי ביקורת עצמית.
זה אולי נשמע קצת "רוחניקי", אבל האמת היא שזה עשה לי פלאים. כשהתחלתי להקשיב לעצמי, הגוף שלי התחיל להקשיב לי בחזרה.
אז מה עכשיו?
אני לא יודעת מה יהיה מחר. אולי אחלה שוב, אולי אצטרך להתמודד עם אתגרים חדשים. אבל אני יודעת שיש לי כלים להתמודד איתם. למדתי איך להקשיב לגוף שלי, איך לתת לו את מה שהוא צריך, איך לדאוג לעצמי.
והכי חשוב? למדתי להיות סבלנית. להבין ששינוי לוקח זמן. שלא תמיד הכל מושלם. וזה בסדר.
אני לא יודעת אם "הפרוטוקול היפני" יעבוד גם בשבילכם. אבל אני מאמינה ששווה לנסות. מה אכפת לכם? מה כבר יכול לקרות? אולי תגלו שגם אתם יכולים להיות יותר בריאים, יותר שמחים ויותר מחוברים לעצמכם.
מה השאלה הכי גדולה שנשארה לכם בעקבות הקריאה הזו? איך אתם הולכים להתחיל לדאוג לעצמכם כבר היום?
