אני זוכרת את הרגע הזה בבירור. חברה, נועה, עם העיניים הטובות והמבט החודר, הושיטה לי בקבוקון קטן. "טינקטורה," היא אמרה, "מצמח מקומי. תנסי, אין לך מה להפסיד."
אני, סקפטית מטבעי, הרמתי גבה. טינקטורה? מצמח מקומי? נשמע כמו משהו מסרט אינדי, לא כמו פתרון לחוסר השקט שמלווה אותי כבר חודשים. ניסיתי הכל – מדיטציה, יוגה, תה צמחים יקרים מחנויות בוטיק. שום דבר לא באמת עזר. תמיד הייתה שם איזו דאגה קטנה שמכרסמת מבפנים, לא משנה כמה ניסיתי להשקיט אותה.
אבל נועה התעקשה. היא סיפרה לי על סבתא שלה, מרפאה עממית, שהשתמשה בצמח הזה במשך שנים. היא הסבירה לי על תכונות ההרגעה שלו, על האופן שבו הוא משפיע על מערכת העצבים.
האמת? בעיקר רציתי שהיא תפסיק לדבר. הייתי עייפה, מותשת מהחיפוש האינסופי אחר מזור. אז לקחתי את הבקבוקון.
למחרת בלילה, לפני השינה, טפטפתי כמה טיפות מתחת ללשון. הטעם היה מוזר, קצת אדמתי, אבל לא מגעיל. ואז חיכיתי.
חיכיתי וחיכיתי.
לא קרה כלום. או לפחות, כך חשבתי.
קמתי בבוקר. ואז שמתי לב. משהו היה שונה. השקט הזה… הוא היה אמיתי. לא השקט המאולץ של מדיטציה כושלת, אלא שקט עמוק, שמגיע מבפנים. הדאגה הקטנה? היא עדיין הייתה שם, אבל היא לא צרחה. היא לחשה.
הייתי חייבת להבין מה קרה. איך ייתכן שטינקטורה מצמח מקומי, משהו שסבתא של נועה הכינה במטבח שלה, עשה מה שהתרופות היקרות והטיפולים המודרניים לא הצליחו?
התחלתי לחקור. דיברתי עם נועה, כמובן, אבל זה לא הספיק. רציתי להבין את המדע מאחורי זה.
מצאתי מחקרים מרתקים על צמחי מרפא מקומיים, על הכימיה המורכבת שלהם ועל האופן שבו הם משפיעים על המוח. גיליתי, למשל, שמחקר שפורסם בכתב העת "Journal of Ethnopharmacology" מצא שלצמח ספציפי זה יש השפעה מרגיעה משמעותית על עכברים שנמצאו במצבי לחץ (בדיוק מה שהייתי צריכה, רק לא על עכברים!). אבל זה לא היה רק מדע.
התחלתי לחפש מידע ממקורות אחרים. נברתי בספרי מרפא עתיקים, שמעתי סיפורים ממרפאים עממיים, אפילו קראתי בלוגים של מטיילים שנתקלו בצמח הזה בטבע. (מקור מפתיע, אני יודעת!).
ומה שהכי הדהים אותי היה הגילוי שהצמח הזה נמצא ממש ליד הבית שלי! איך לא שמתי לב אליו קודם?
התחלתי לגדל אותו בעצמי. זה היה תהליך מרגיע בפני עצמו. לראות את הזרעים הקטנים נובטים, להשקות אותם, לטפל בהם… זה החזיר אותי לאדמה, למשהו בסיסי ופשוט.
הכנתי לעצמי טינקטורה. והפעם, ההשפעה הייתה אפילו יותר חזקה. אולי זה בגלל שהייתי מעורבת בתהליך כולו, אולי בגלל שהאמנתי יותר בכוח של הצמח הזה.
אני לא אגיד שזה ריפא אותי לגמרי. חוסר השקט עדיין חוזר מדי פעם. החיים הם כאלה. אבל עכשיו, יש לי כלי להתמודד איתו. כלי פשוט, טבעי, ויעיל.
האם זה מתאים לכולם? ממש לא. אני לא ממליצה לאף אחד להפסיק לקחת תרופות מרשם או לוותר על טיפול פסיכולוגי. אני רק מספרת את הסיפור שלי.
וזה מה שאני רוצה שתזכרו: לפעמים, הפתרונות הכי טובים נמצאים ממש מתחת לאף שלנו. לפעמים, אנחנו צריכים להקשיב לקולות העתיקים, לקולות של הטבע, לקולות של הסבתות.
האם שווה לנסות? למה לא? אולי תגלו שגם אתם, כמוני, יכולים למצוא שקט בבקבוקון קטן של טינקטורה מצמח מקומי.
אבל יותר חשוב, אולי תגלו את הכוח שיש לכם לרפא את עצמכם.
