האמת? תמיד חשבתי שרופאים פשוט מזלזלים בצמחי מרפא. סוג של התנשאות כזאת, "אנחנו עם התרופות המדעיות והמחקרים הכפולים-סמיות, ואתם עם העלים והשורשים של סבתא". טעיתי. ובגדול.
זה התחיל בשיחה תמימה עם ד"ר כהן, קרדיולוג שאני מעריכה מאוד. אני, כמו תמיד, חופרת לו על כורכומין ועל איך הוא אנטי דלקתי מדהים ללב (אני קצת אובססיבית לגבי דלקות, מודה). ציפיתי לגלגול עיניים, אבל קיבלתי משהו אחר לגמרי – הסבר מפורט על הפחד האמיתי של רופאים מצמחי מרפא.
זה לא הזלזול. זה חוסר הוודאות.
"תראי, נעמה," הוא אמר לי, "כשרופא רושם לך תרופה, הוא יודע בדיוק מה המינון, מה החומר הפעיל, מה תופעות הלוואי האפשריות. הוא יודע מה קורה כשמערבבים אותה עם תרופות אחרות."
אני שותקת. הוא צודק. זה נשמע הגיוני.
"צמחי מרפא?" הוא המשיך, "זו קופסה שחורה. אין לנו מושג מה המינון המדויק של החומר הפעיל בכל צמח. אנחנו לא יודעים איך הוא מגיב עם תרופות אחרות. אנחנו לא יודעים מה ההשפעה ארוכת הטווח."
בום.
זה לא היה מה שציפיתי לשמוע. לרגע, חשתי טיפשות. איך לא חשבתי על זה קודם?
הנקודה היא לא "טבעי = טוב". הנקודה היא "ידע = בטיחות".
אני לא אשקר, זה קצת ניפץ לי את האשליות. שנים שאני חוקרת צמחי מרפא, שנים שאני משלבת אותם בתזונה שלי, שנים שאני ממליצה עליהם לאחרים. ופתאום, אני מבינה את הצד השני של המשוואה.
אבל רגע, זה לא סוף הסיפור. זה רק ההתחלה.
אחרי כמה ימים, התחלתי לחשוב על זה אחרת. אם הבעיה היא חוסר ודאות, אז הפתרון הוא מחקר. לא מחקר שמזלזל בצמחי מרפא, אלא מחקר שמנסה להבין אותם לעומק. מחקר שיכול לתת לנו את הוודאות הזאת.
זה הזכיר לי סיפור שקראתי פעם על תרבות עתיקה שנהגה להשתמש בצמח מסוים כדי לטפל בכאבי ראש. במשך שנים, כולם צחקו עליהם ואמרו שזה סתם אמונה תפלה. עד שמישהו החליט לחקור את הצמח הזה בצורה מדעית. גילו שהוא מכיל חומר פעיל שדומה מאוד לאספירין.
זה בדיוק העניין! אנחנו לא צריכים לבחור בין "צמחי מרפא" ל"רפואה מודרנית". אנחנו צריכים לשלב ביניהם. (אזהרה: לעשות זאת בזהירות ובליווי אנשי מקצוע!)
אבל איך עושים את זה? שאלה טובה.
אני לא יודעת את התשובה המלאה. עדיין. אבל אני חושבת שהצעד הראשון הוא הקשבה. להקשיב לרופאים, להקשיב למטפלים בצמחי מרפא, להקשיב למטופלים, ובעיקר - להקשיב לגוף שלנו.
כי בסופו של דבר, הגוף שלנו יודע הכי טוב. הוא רק צריך את הכלים הנכונים כדי לתקשר איתנו.
אני יודעת שזה אולי נשמע קצת יומרני, אבל אני מאמינה שאנחנו נמצאים בתקופה מרתקת. תקופה שבה אנחנו יכולים לקחת את החוכמה העתיקה של צמחי המרפא ולשלב אותה עם הידע המדעי המתקדם ביותר שלנו.
הדרך לשם לא תהיה קלה. יהיו כישלונות, יהיו טעויות, יהיו מחלוקות. אבל אני חושבת שזה שווה את זה. כי בסופו של דבר, אנחנו מדברים על הבריאות שלנו. וזה הדבר הכי יקר שיש לנו.
אז מה למדתי מהשיחה הזאת עם הקרדיולוג?
- צניעות: להכיר במגבלות הידע שלי.
- פתיחות: להיות מוכנה לשמוע דעות אחרות.
- סקרנות: להמשיך לחקור וללמוד.
- אחריות: לא לתת עצות חפוזות ולא מבוססות.
וגם – שהעולם הרבה יותר מורכב ממה שחשבתי. וזה דווקא דבר טוב.
אני עדיין לומדת. עדיין חוקרת. עדיין מאמינה בכוחם של צמחי המרפא. אבל עכשיו, אני עושה את זה עם קצת יותר זהירות, קצת יותר צניעות, והרבה יותר כבוד לרפואה המודרנית.
ואתם? מה אתם חושבים? האם יש מקום לצמחי מרפא בעולם הרפואה המודרני? אשמח לשמוע את התובנות שלכם.
