אני זוכרת את הרגע הזה כל כך בחדות. יום חמישי בערב, אחרי שבוע מטורף. הרגשתי כמו בלון שכבר רגע עומד להתפוצץ – הלב דופק מהר, המחשבות רצות במעגלים, וכלום לא עזר להרגיע. ניסיתי מדיטציה, מוזיקה מרגיעה, אפילו מקלחת חמה. נאדה.
אני, נעמה, תמיד הייתי טיפוס היפר-אקטיבי. תמיד חייבת לעשות משהו, להיות בתנועה. אבל בשנים האחרונות, זה הגיע לרמות אחרות של חוסר שקט. כאילו יש איזה מנוע פנימי שאי אפשר לכבות. ואז, במקרה לגמרי, גיליתי את הפתרון בחצר האחורית שלי.
כולנו שמענו על צמחי מרפא. אבל תמיד התייחסתי לזה קצת בסקפטיות. זה נשמע לי כמו משהו של סבתות או היפים. האמת? הייתי בטוחה שזה בטח פלצבו. טעיתי. בגדול.
התפנית הגיעה בצורה של טינקטורה ולריאן.
אני יודעת, אני יודעת. ולריאן. נשמע כמו שם של נבל בסרט מצויר. אבל תאמינו לי, הצמח הזה הוא גיבור אמיתי.
איך הגעתי לזה בכלל? תסכול. טהור. כבר ניסיתי הכל. כדורי הרגעה טבעיים לא עזרו, תרגילי נשימה היו כמו לנסות לכבות שריפה עם כוס מים. הרגשתי חסרת אונים. ואז, במקרה, נתקלתי בספר ישן של סבתא רבא שלי על צמחי מרפא. ולריאן היה שם, מתואר כ"מרגיע עצבים טבעי". אמרתי לעצמי, "מה כבר יש לי להפסיד?".
הכנתי טינקטורה ביתית. כן, זה תהליך. אבל גם מאוד מדיטטיבי, מסתבר. השתמשתי בשורש ולריאן יבש שקניתי מחנות טבע, אלכוהול 40% (וודקה, אם לדייק) וצנצנת זכוכית. הנחתי את השורש בוודקה, סגרתי היטב וחיכיתי. שבועיים, מדי יום ניערתי את הצנצנת. אחר כך סיננתי וקיבלתי את הטינקטורה שלי.
ביום הראשון לקחתי כמה טיפות לפני השינה. לא ציפיתי לכלום. אבל וואו. פשוט וואו. הרגשתי שרירים בגוף שלי שאפילו לא ידעתי שהיו מתוחים משתחררים. המחשבות עדיין רצו, אבל לא באותה עוצמה. הצלחתי להירדם יחסית בקלות.
אוקיי, חשבתי לעצמי, אולי זה מקרי. אבל המשכתי לקחת את הטינקטורה כל ערב במשך שבוע. וזה עבד. כל פעם.
מה בעצם קרה שם?
החלטתי לחקור קצת יותר לעומק. מסתבר ששורש ולריאן מכיל חומצות ולרניות, אשר משפיעות על מערכת העצבים המרכזית. מחקרים הראו שהוא יכול לעזור בהפחתת חרדה, שיפור איכות השינה ואפילו הקלה על כאבי מחזור (מקור: מחקר שפורסם בכתב העת Journal of Evidence-Based Integrative Medicine).
אבל הנה הקאץ': ולריאן לא עובד על כולם. וגם אם הוא עובד, זה לא קסם. זה לא פותר את הבעיות מהשורש. זה רק עוזר להרגיע את הסימפטומים.
ההבנה הזו הובילה אותי לשאול את עצמי שאלה חשובה: למה בכלל אני מרגישה כל כך חסרת שקט?
התחלתי לעשות דברים אחרים. התחלתי לתרגל מיינדפולנס באופן קבוע. התחלתי להגביל את זמן המסך שלי. התחלתי להגיד "לא" לדברים שלא באמת רציתי לעשות.
ואז הבנתי משהו חשוב: הטינקטורה לא ריפאה אותי. היא פשוט נתנה לי את המרחב והשקט הנפשי שאפשרו לי לרפא את עצמי.
זה כמו לתת עזרה ראשונה למישהו שנפצע. זה עוזר לעצור את הדימום, אבל זה לא מרפא את הפצע. צריך גם לטפל בפצע עצמו.
אני לא יודעת אם ולריאן יעבוד בשבילכם. אבל אני כן יודעת ששווה לנסות. רק תזכרו: זה לא פתרון קסם. זה רק כלי אחד בארגז כלים הרבה יותר גדול.
השאלה האמיתית היא: מה עוד אתם יכולים לעשות כדי ליצור יותר שקט בחיים שלכם?
אולי זה אומר להוריד קצת את הרגל מהגז. אולי זה אומר להגיד "לא" יותר. אולי זה אומר לבלות יותר זמן בטבע.
האמת? אני עדיין לא יודעת את כל התשובות. אבל אני בדרך הנכונה. ואני מקווה שגם אתם.
אגב, גיליתי עוד משהו מעניין: ולריאן יכול גם לעזור לחתולים חרדים! (מקור: ניסיון אישי עם החתולה שלי, מיצי). אז אם יש לכם חתול לחוץ בבית, שווה לנסות לתת לו קצת ולריאן. רק במינון ממש קטן, כמובן.
אבל ברצינות, איך אתם מתמודדים עם חוסר שקט? אשמח לשמוע את הטיפים שלכם בתגובות. אולי יחד נוכל למצוא עוד דרכים להרגיע את המנוע הפנימי הזה שכולנו מכירים כל כך טוב.
