האמת? הייתי סקפטית. מאוד. שנים שאני מנסה למצוא איזושהי דרך להרגיע את ה"רעש" הזה בראש שלי. אתם יודעים, את אותו חוסר שקט שמכרסם מבפנים, שמקשה להירדם בלילה ושמוריד לי את הסבלנות בצהריים. ניסיתי מדיטציה (נרדמתי), יוגה (כואב לי הגב), ואפילו ניסיתי לנהל יומן (אחרי שלושה ימים הוא נזנח בעליבות).
אז כשחברה טובה, נעמה (כן, כמוני!), הציעה לי לנסות טינקטורה שהיא מכינה מצמח שגדל אצלה בגינה, גיגלתי עיניים. "עוד איזו אחיזת עיניים ניו-אייג'ית," חשבתי לעצמי. אבל הייתי מיואשת מספיק כדי להסכים. מה כבר יכול להיות?
והנה התובנה הראשונה שלי, זו שתמיד מכה בי מחדש – הדברים הכי עוצמתיים לפעמים מסתתרים בפשטות.
אז מה זו בכלל טינקטורה? בגדול, זה תמצית מרוכזת של צמח מרפא שמושרה באלכוהול. לא משהו מסובך או חדשני במיוחד. אבל כאן טמון הקסם – זה הצמח עצמו.
הצמח הזה, שאני אפילו לא אגיד את שמו כרגע (תסלחו לי, אני רוצה לשמור עליו קצת לעצמי, לפחות בינתיים), גדל פה, ממש ליד הבית שלי. משהו באנרגיה המקומית שלו, בקשר שלו לאדמה הזו, פשוט עובד בשבילי. קראתי על זה קצת, על הקונספט של צמחי מרפא מקומיים. ד"ר אבי מזרחי, מומחה לרפואת צמחים, מזכיר בספרו "צמחי מרפא ארץ ישראליים" את החשיבות של התאמת הצמח לאזור הגיאוגרפי של המטופל. "צמחים הגדלים בסביבה מסוימת נושאים תדר אנרגטי המתאים לאנשים החיים בה," הוא כותב. האמת? לא יודעת אם אני לגמרי מבינה את זה, אבל משהו בזה מצלצל לי נכון.
אבל בואו נחזור לטינקטורה. התחלתי לקחת כמה טיפות בערב, לפני השינה. לא ציפיתי לכלום. באמת.
ביום הראשון, לא קרה כלום. ביום השני, גם לא. ביום השלישי, שמתי לב שאני קצת יותר רגועה. קצת פחות עצבנית על הבוס. קצת יותר סבלנית בפקקים.
משהו קרה.
הימים עברו, והשינוי הלך והעמיק. חזרתי לישון טוב. התחלתי להרגיש את השקט הזה שאני כל כך כמהה לו. אתם מכירים את זה שאתם פתאום שמים לב שהמוזיקה ברקע הפסיקה? זה היה בערך ככה. פתאום שמתי לב שה"רעש" הזה בראש קצת נרגע.
עכשיו, אני לא רוצה להישמע כמו איזה גורו ניו-אייג'י או כמו פרסומת למוצר פלא. זה לא עובד ככה. היו גם ימים פחות טובים. היו רגעים של חרדה וחוסר שקט שעדיין הצליחו לחדור. אבל בסך הכל, המגמה הייתה ברורה – הייתי יותר רגועה, יותר מרוכזת, ויותר שמחה.
אבל כאן מגיעה התובנה החשובה ביותר, והיא הגיעה דווקא מפוסט שקראתי בפייסבוק, של נועה וילדר, פסיכולוגית קלינית שכותבת על חשיבות האיזון בין גוף ונפש: "צמחי מרפא הם לא תחליף לטיפול פסיכולוגי או לאורח חיים בריא," היא כתבה. "הם תוספת, כלי תומך במסע אל הבריאות."
וזה בדיוק העניין! הטינקטורה הזו היא לא פתרון קסם. היא לא "מרפאת" את החרדה שלי. היא פשוט עוזרת לי להיות יותר רגועה, יותר מפוקסת, ויותר מסוגלת להתמודד עם החיים. היא נותנת לי את המרווח הזה, את האוויר לנשימה, כדי שאוכל לעבוד על עצמי, להתמודד עם הפחדים שלי, ולחיות חיים מלאים יותר.
והנה עוד נקודה למחשבה: האם יכול להיות שהעובדה שאני הכנתי את הטינקטורה הזו, שאני התחברתי לצמח הזה, גם תרמה להשפעה שלה? האם הידיעה שאני שותה משהו שצמח אצלי בגינה, משהו שאני טיפחתי ואהבתי, מעצימה את האפקט המרגיע? אני חושבת שכן. אני מאמינה גדולה בכוח של כוונה, בכוח של חיבור לאדמה, ובכוח של ריפוי עצמי.
אז מה הלאה? אני ממשיכה לקחת את הטינקטורה הזו, אני ממשיכה לחקור את עולם צמחי המרפא, ואני ממשיכה ללמוד על עצמי. אני יודעת שזה מסע ארוך, ושאין פתרונות קסם. אבל אני גם יודעת שיש דברים קטנים ופשוטים שיכולים לעשות הבדל גדול. ושהדברים הכי עוצמתיים לפעמים מסתתרים ממש מתחת לאף שלנו, גדלים לנו בגינה, ומחכים שנגלה אותם.
אז אני שואלת אתכם – אילו צמחים גדלים אצלכם בגינה? אולי גם שם מסתתר איזשהו שיקוי סודי שמחכה להתגלות?
