האמת? כששמעתי על זה לראשונה, הייתי סקפטית. שמן זית? כתרופה לכאבים כרוניים? נשמע כמו עוד טרנד בריאות חולף. אבל משהו בסיפור על המנזר הנידח, אי שם בהרים, פשוט לא נתן לי מנוח.
נסעתי. כן, אני יודעת, נשמע כמו התחלה של סרט. אבל הכאבים שלי כבר היו בלתי נסבלים. ניסיתי הכל – פיזיותרפיה, תרופות, דיקור סיני – כלום לא עזר באמת. אז מה היה לי להפסיד?
מצאתי את עצמי עומדת מול שער ברזל חלוד, מוקפת בשקט שמצמרר את העור. נזיר קשיש, שפניו היו חרושים בקמטים כמו מפת דרכים עתיקה, פתח לי את הדלת. הוא לא דיבר הרבה, רק הוביל אותי למטבח קטן, שם ריח עז של עשבי תיבול מילא את האוויר.
שם, בין סירים עתיקים ובקבוקי זכוכית מאובקים, גיליתי את הסוד: מתכון עתיק לשמן זית מתובל. המתכון הועבר מדור לדור בין הנזירים, שמייחסים לו סגולות ריפוי מופלאות.
עכשיו, אני יודעת מה אתן חושבות. "נו, בטח עוד סיפור על תרופת פלא". אבל תקשיבו לי רגע. זה לא קסם. זה מדע.
המתכון כלל לא רק שמן זית כתית מעולה, אלא גם תערובת ייחודית של צמחי מרפא מקומיים, שכל אחד מהם ידוע בתכונותיו האנטי-דלקתיות והמשככות כאבים. מרווה, רוזמרין, לבנדר... אבל היה מרכיב אחד סודי, שעד היום אני לא בטוחה מהו. הנזיר סירב לחשוף אותו.
התחלתי להשתמש בשמן. בהתחלה, לא הרגשתי כלום. המשכתי, אבל הספקנות החלה לחלחל. "בטח סתם בזבזתי את הזמן ואת הכסף", חשבתי לעצמי. זה היה קצת מייאש, להשקיע אנרגיה ותקווה בעוד משהו שלא עובד. מכירות את זה?
אבל אז, אחרי שבוע בערך, קרה משהו מוזר. הכאב התחיל להיות נסבל יותר. יכולתי ללכת קצת יותר, לעמוד קצת יותר, אפילו לישון קצת יותר טוב.
זה לא היה ניצחון מוחלט. הכאב עדיין היה שם, אבל הוא כבר לא שלט בי. הוא הפך להיות משהו שאני יכולה להתמודד איתו. משהו שאני יכולה לנהל.
פתאום התחלתי לחקור. קראתי מאמרים על תכונות הריפוי של שמן זית, על הכוח של צמחי מרפא, על הקשר בין תזונה לדלקת. גיליתי עולם שלם שלא ידעתי שקיים.
אני רוצה רגע לעצור כאן ולשתף אתכן במשהו חשוב. לפעמים, הפתרונות נמצאים במקומות הכי לא צפויים.
ד"ר אנדרו וייל, מומחה לרפואה אינטגרטיבית, טוען כי "תזונה אנטי-דלקתית, המבוססת על שמן זית כתית מעולה, יכולה להפחית משמעותית כאבים כרוניים" (Weil, A. (2004). Spontaneous healing: How to discover and enhance your body's natural ability to maintain and heal itself. Ballantine Books.). ממחקרים שונים עולה כי אולאוקנטל, תרכובת שנמצאת בשמן זית, פועלת בצורה דומה לאיבופרופן, תרופה נוגדת דלקת נפוצה (Beauchamp, G. K., Keast, R. S., Morel, D., Lin, J., Pika, J., Han, Q., ... & Breslin, P. A. (2005). Ibuprofen-like activity in extra-virgin olive oil. Nature, 437(7055), 45-46.).
אבל זה לא רק המדע. זה גם משהו אחר. משהו שקשור לחיבור לטבע, לריחות, לטעמים, לאנשים. משהו שקשור לאמונה.
חזרתי למנזר כמה פעמים. למדתי מהנזיר איך להכין את השמן, איך לבחור את הצמחים, איך להתפלל. כן, התפללתי. אני לא דתייה, אבל מצאתי משהו מרגיע ומחזק בפעולה הפשוטה הזאת.
אני מבינה את הסקפטיות. גם אני הייתי שם. אבל אני רוצה להציע לכן משהו: נסו. לא צריך לנסוע למנזר נידח. אפשר להתחיל בקטן. תמצאו שמן זית כתית מעולה, תוסיפו קצת רוזמרין, שום, פלפל חריף. תתחילו לבשל איתו, למרוח אותו על הגוף, פשוט להרגיש אותו.
הנה טיפ קטן ממני: חממו קלות את השמן לפני המריחה. זה יעזור לו להיספג טוב יותר ויגביר את האפקט.
אני לא מבטיחה לכן שזה ירפא את הכאבים שלכן. אבל אני כן מבטיחה שזה ייתן לכן כוח. כוח להאמין בעצמכן, כוח לחפש פתרונות, כוח להתמודד.
אז מה עכשיו? אני ממשיכה לחקור, ללמוד, לנסות. אני מנסה להבין איך לשלב את הידע העתיק הזה עם המדע המודרני. אני מנסה למצוא את האיזון הנכון בין תרופות טבעיות לתרופות קונבנציונליות. ובעיקר, אני מנסה להקשיב לגוף שלי.
כי בסופו של דבר, הגוף שלנו יודע הכי טוב מה הוא צריך.
אני משתפת אתכן בסיפור הזה לא כדי לשכנע אתכן במשהו, אלא כדי להזמין אתכן למסע. מסע של גילוי עצמי, של ריפוי, של אמונה.
אני רוצה לשאול אתכן: אילו סודות מחכים לכם להתגלות, ממש מעבר לפינה?
