אני חייבת לשתף אתכן במשהו. משהו שקרה לי הבוקר ושינה לי את כל התמונה, בלי הגזמה. אתן יודעות איך זה, לפעמים דווקא הדברים הכי לא מתוכננים הם אלה שמביאים את השינוי הכי גדול?
אני טיפוס של בוקר קפה, קלאסי. שנים על שנים, אותו טקס קבוע: קמה, מכינה קפה, מתיישבת עם הלפטופ, מתחילה לעבוד. אבל הבוקר... הבוקר היה שונה.
איכשהו, מרוב בלבול של תחילת שבוע, במקום להכין קפה, מצאתי את עצמי שופכת מים רותחים על תערובת הצמחים שהכנתי אתמול בערב. כן, זאת שאמורה הייתה להיות תרופה לנדודי שינה. טעות איומה? כנראה. אבל רגע...
שתיתי שלוק. ואז עוד אחד. טעם מוזר, קצת מר, קצת מתוק, אבל... מעורר. ממש מעורר. שכחתי בכלל שהכנתי תערובת צמחים, שלא לדבר על מה שהיא אמורה לעשות. פשוט שתיתי.
עכשיו, אני לא רוצה להישמע כמו משווקת פירמידה או משהו, אבל – וואו. פתאום הרגשתי אחרת. כאילו מישהו הדליק לי נורה במוח. בהירה יותר, מפוקסת יותר, מלאת אנרגיה. ואז זה היכה בי – התערובת הזאת! מה לעזאזל שמתי שם?!
אז התחלתי לחקור. כמו שנעמה יודעת לעשות, ישר למקורות. התחלתי לחפור בספרים הישנים שלי על צמחי מרפא, נזכרתי בקורסים שלמדתי פעם, וגם, כן, בדקתי קצת בגוגל סקולר. מה יש? מותר גם להשתמש במדע, לא?
התערובת כללה מרווה (לשיפור הזיכרון והריכוז – מי ידע?), רוזמרין (נוגד חמצון עוצמתי שמגן על המוח), ולימון (לא רק לטעם, אלא גם לשיפור מצב הרוח). שלושה דברים פשוטים שהיו לי במזווה.
האמת? קצת נדהמתי. שנים אני שותה קפה כדי להתעורר, ופתאום, בלי כוונה, גיליתי משהו הרבה יותר טוב?
אבל רגע, לפני שאתן רצות להכין את החליטה שלי, חשוב לי להגיד משהו. אני לא אומרת שצריך לזרוק את הקפה לפח. ממש לא. אני עדיין אוהבת את הריח שלו בבוקר. אבל גיליתי משהו חדש, משהו שמתאים לי יותר, לפחות כרגע.
זה הכל עניין של הקשבה לגוף.
זה לא תמיד קל, אני יודעת. אנחנו כל כך רגילות לעשות דברים בצורה מסוימת, שאנחנו שוכחות לשאול את עצמנו אם זה באמת מה שנכון לנו.
לפני כמה שנים, כשסבלתי מחרדות, ניסיתי הכל – טיפולים פסיכולוגיים (שהיו מדהימים, אגב), תרופות (שלא התאימו לי בכלל), מדיטציה (שעצבנה אותי יותר משהרגיעה). ואז, במקרה, התחלתי לכתוב יומן. פשוט כתבתי את כל מה שהרגשתי. וזה עזר לי יותר מכל דבר אחר.
היומן הזה, הוא הפך למעין מקום מפלט עבורי. מקום בו יכולתי לבטא את עצמי מבלי לפחד משיפוטיות. הוא עזר לי להבין את הטריגרים שלי ולמצוא דרכים להתמודד איתם.
וזה מחזיר אותי לחליטה הזאת. אני יודעת שזה נשמע קצת הזוי, אבל זה גרם לי לחשוב על כל הפעמים שלא הקשבתי לגוף שלי. שדחפתי את עצמי לעשות דברים שלא עשו לי טוב.
הרי, כמה פעמים שתיתן קפה כשאתן כבר עייפות? רק כדי "להספיק" עוד משהו? כמה פעמים אכלתן משהו סתם כי "צריך לאכול", ולא כי באמת הייתן רעבות?
אני לא יודעת מה יהיה מחר. אולי אני אחזור לקפה. אולי אני אמשיך עם החליטה. אבל אני יודעת דבר אחד – אני אנסה להקשיב יותר לגוף שלי.
אני יודעת שחליטות צמחים לבדן הן לא תרופת פלא לכלום. כמו שאמר הפסיכיאטר ד"ר אריאל רז, "טיפול נפשי משולב הוא לרוב הדרך היעילה ביותר להתמודדות עם מצבים מורכבים" (מתוך מאמר שקראתי בכתב העת "פסיכולוגיה עכשווית"). אבל הן יכולות להיות כלי נוסף בארגז הכלים שלנו. כלי שיעזור לנו להתחבר לעצמנו, להקשיב לגוף שלנו, ולמצוא את מה שעובד לנו הכי טוב.
חשוב לי לציין שמה שעבד לי, לא בהכרח יעבוד לכן. כל אחת מאיתנו שונה, עם הצרכים והרגישויות שלה. חשוב להתייעץ עם אנשי מקצוע לפני שמתחילים לקחת צמחי מרפא באופן קבוע, במיוחד אם אתן נוטלות תרופות אחרות.
האם זאת הדרך הנכונה לכולן? ברור שלא. האם זה פתר לי את כל הבעיות בחיים? ממש לא. אבל זה גרם לי לחשוב. זה גרם לי להבין משהו. וזה שווה הכל.
אז מה השורה התחתונה? טעויות יכולות להיות מתנות. לפעמים, דווקא כשאנחנו לא מתכננים כלום, אנחנו מגלים דברים מדהימים.
אני מסתכלת עכשיו על הכוס הריקה שלי, וחושבת – אולי אני צריכה להתחיל לעשות יותר טעויות?
מה איתכן? מה הטעות הכי טובה שעשיתן? אשמח לשמוע בתגובות! אולי גם אני אלמד משהו חדש.
