האמת? זה התחיל בפאשלה קלאסית של יום ראשון בבוקר.
אתם יודעים איך זה, נכון? הראש עוד בעננים, הגוף מבקש קפה נואשות, ואני – אני ניסיתי להיות בריאה. רציתי להתחיל את היום עם חליטת צמחים מרעננת, משהו שיעיר אותי בעדינות.
אבל במקום תה ירוק עם לימון וג'ינג'ר, איכשהו מצאתי את עצמי שופכת לתוך הכוס… הכל. באמת הכל. מה שנשאר בקופסאות פתוחות, קצת מזה, קצת מזה, "יהיה בסדר", חשבתי לעצמי.
בדיעבד, אני לא בטוחה מה היה שם בדיוק. אני זוכרת לבנדר, בוודאות. כנראה גם מליסה, נענע, ואולי אפילו קמומיל שהיה אמור להיות שמור ללילה. תערובת מוזרה, בלשון המעטה.
הטעם? לא משהו. מר, קצת פרחוני מדי, עם רמזים מעורפלים של משהו דמוי-דשא. אבל היי, שתיתי. הייתי צריכה נואשות להתעורר.
ואז… קרה משהו מוזר.
לא הייתי עירנית במובן הרגיל של קפה. זה לא היה באז עצבני, או צורך דחוף לעשות משהו. זה היה… שקט. שלווה. כאילו מישהו הוריד את הווליום על כל הרעשים הפנימיים.
פשוט הייתי שם. נוכחת. קשובה.
יכול להיות שזו הייתה פלצבו, אני מודה. אבל במשך כמה שעות, הרגשתי אחרת. יותר מחוברת לעצמי, יותר סבלנית, יותר… פשוט שמחה.
הפכתי לאובססיבית לגבי הנושא. מה לעזאזל שמתי שם? ואיך אני יכולה לשחזר את זה?
האם טעות יכולה להיות מתנה מחופשת?
התחלתי לחקור. קראתי מחקרים על צמחי מרפא, דיברתי עם נטורופתים, חפרתי באינטרנט (כן, גם בפורומים נידחים על רפואה אלטרנטיבית).
גיליתי, למשל, שלבנדר ידוע בהשפעותיו המרגיעות, אבל מחקרים (כמו זה שפורסם ב-Journal of Alternative and Complementary Medicine) מראים שהוא יכול גם לשפר את מצב הרוח ולהפחית חרדה. מליסה, מצד שני, ידועה ביכולתה לשפר את הריכוז ולחדד את הזיכרון (לפי מחקר של אוניברסיטת נורת'ומבריה).
אבל זה לא היה רק הידע המדעי שריתק אותי. זה היה החיבור האישי שלי לצמחים האלה. ההבנה שהם לא סתם "תרופה טבעית", אלא חלק ממערכת אקולוגית שלמה, עם כוחות ריפוי עמוקים ואינטואיטיביים.
התחלתי לגדל צמחי מרפא בגינה שלי. למדתי על הקשר בין אדמה, שמש, מים, ואיך כל זה משפיע על התכונות של הצמח.
הבנתי שזה לא רק מה אני שותה, אלא איך אני מתייחסת לטבע כולו.
אבל הנה האמת: ניסיתי לשחזר את החליטה המקורית ההיא, את ה"תאונה" ההיא, אינספור פעמים. ולא הצלחתי.
כל פעם יצא משהו אחר. לפעמים טעים יותר, לפעמים פחות. אבל אף פעם לא אותו אפקט קסום.
ואז הבנתי: אולי זה לא היה קשור לתערובת הספציפית. אולי זה היה קשור לרגע. ליום ראשון ההוא, לאופן שבו הרגשתי, לצורך הנואש שלי במשהו שיעיר אותי.
אולי הצמחים האלה פשוט היו שם כדי להזכיר לי משהו: שאני יכולה למצוא שלווה ואיזון גם בתוך הכאוס. שאפילו טעות יכולה להיות הזדמנות.
אני לא רוצה שתחשבו שמצאתי איזה פתרון קסם. אני עדיין שותה קפה, לפעמים יותר מדי. ויש לי ימים שאני עדיין מרגישה מוצפת, חרדתית, לא מחוברת.
אבל עכשיו, יש לי ארגז כלים חדש. אני יודעת שיש לי את היכולת ליצור לעצמי רגעים של שקט ובהירות, גם אם הם מגיעים בצורה הכי לא צפויה.
אז מה אני מציעה לכם?
נסו. תתנסו. תערבבו. אל תפחדו לטעות.
אולי לא תמצאו את החליטה המושלמת. אבל אולי, בדרך, תגלו משהו חדש על עצמכם. משהו יקר ערך.
וזה, בעיניי, שווה יותר מכל כוס קפה.
אני חושבת על משהו עכשיו… אולי זה מה שכל כך הרבה אנשים מחפשים כשהם מחפשים איזון בחיים שלהם? לא נוסחה סודית, אלא את האומץ לטעות, לחקור, ולמצוא את השילוב הייחודי שלהם, זה שעובד בדיוק בשבילם?
מה אתם חושבים? ניסיתם פעם לשלב צמחי מרפא בשגרה שלכם? אשמח לשמוע על החוויות שלכם!
