אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. ישבתי מול המחשב, עשרות טאבים פתוחים בנושא דלקתיות כרונית, תסכול גואה. כל כך הרבה מידע, אבל אף פתרון שלא באמת דיבר אלי. כאילו כולם מדברים על אותו דבר, אבל אף אחד לא באמת מבין את הכאב היומיומי, את התשישות המצטברת, את התחושה שהגוף פשוט בוגד בך.
חשבתי שאני יודעת הכל על תזונה, על אורח חיים בריא. הרי גדלתי על ברכי התזונה הנכונה, ספורט היה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. אבל משהו לא הסתדר. הדלקתיות פשוט סירבה לעזוב. זה היה כמו להילחם בטחנות רוח – אני משקיעה כל כך הרבה מאמץ, אבל התוצאות היו אפסיות.
וזה מה שהכי הפריע לי – הפער בין מה שחשבתי שאני יודעת לבין מה שגיליתי בפועל. הבנתי שאני חייבת לחפש דרך אחרת.
אז מה מבטיחה לכן הפוסט הזה? קודם כל, הקלה. אני לא מבטיחה פתרון קסם, אבל אני כן מבטיחה שאחרי שתקראו אותו, תרגישו קצת פחות לבד. תקבלו כיוון חדש, כלים פרקטיים ותובנות מפתיעות שיעזרו לכן להבין את הגוף שלכן קצת יותר טוב.
המסע שלי התחיל בבדיקות דם מקיפות. כן, בדיקות דם סטנדרטיות, אבל לא רק. ביקשתי מהרופאה שלי לבדוק גם מדדים שאולי פחות מוכרים – CRP, הומוציסטאין, ויטמין D. רציתי לקבל תמונה מלאה, לא רק הצצה חטופה.
התוצאות היו מפתיעות. ה-CRP שלי היה גבוה, אבל לא באופן קיצוני. הומוציסטאין היה בגבול העליון של הנורמה. אבל ויטמין D? שם הייתה הבעיה האמיתית. רמות נמוכות באופן משמעותי.
עכשיו, אני יודעת מה אתן חושבות – "ויטמין D? ברצינות? זה הכל?". כן, ולא. כי מה שגיליתי אחר כך היה הרבה יותר מעניין.
אז התחלתי לחקור. קראתי מחקרים (מאמר זה של ה-NIH על ויטמין D ודלקתיות היה נקודת התחלה טובה: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC7385774/), דיברתי עם תזונאים, אפילו הקשבתי לפודקאסטים של רופאים אלטרנטיביים (אל תגלגלו עיניים, לפעמים יש שם פנינים!). אבל מה שבאמת עניין אותי היה הקשר בין ויטמין D לדלקתיות.
ואז זה היכה בי.
הדלקתיות לא הייתה הבעיה, היא הייתה הסימפטום.
ויטמין D נמוך לא היה הבעיה, הוא היה סימן.
הבעיה האמיתית הייתה חוסר איזון. חוסר איזון הורמונלי, חוסר איזון במערכת החיסונית, חוסר איזון בחיים שלי.
אני זוכרת שאמרתי לעצמי, "אוקיי, נעמה, את צריכה לחשוב מחוץ לקופסה". אז הפסקתי להתמקד רק בתזונה ובספורט והתחלתי לחפש מקורות אחרים של דלקתיות.
וזה היה הרגע שבו הכל השתנה.
התחלתי לשים לב לדברים קטנים. איך אני ישנה? האם אני באמת נחה? האם אני מרשה לעצמי להרגיש רגשות "שליליים"? האם אני מוקפת באנשים שתומכים בי?
התחלתי לעשות יוגה ומדיטציה. התחלתי לכתוב יומן. התחלתי להגיד "לא" לדברים שלא עשו לי טוב. והכי חשוב, התחלתי להקשיב לגוף שלי.
אבל רגע, לפני שאתן חושבות שאני הולכת לספר לכן על שיטות ניו אייג'יות, בואו נחזור לבסיס המדעי. מחקרים מראים קשר ישיר בין רמות ויטמין D נמוכות לבין מצבי דלקת כרוניים (למשל, המחקר הזה מכתב העת לאימונולוגיה: https://www.jimmunol.org/content/184/3/1342). ויטמין D משחק תפקיד חשוב בוויסות המערכת החיסונית ויכול לעזור להפחית תגובות דלקתיות.
אבל הנה הטוויסט: תוספת ויטמין D לבדה לא תפתור את הבעיה. היא רק חלק מהפתרון. היא כמו לתת אספירין לכאב ראש מבלי לטפל בסיבה לכאב הראש.
אז מה עשיתי? בניתי שיטה פשוטה שמבוססת על ארבעה עקרונות:
- תזונה מותאמת אישית: הפסקתי לאכול לפי "חוקים" והתחלתי לאכול לפי מה שהגוף שלי צריך. ניסיתי דיאטות שונות, כמו דיאטת elimination, כדי להבין מה מעורר דלקתיות אצלי.
- תנועה מודעת: עברתי מאימוני כוח אינטנסיביים ליוגה, פילאטיס והליכות בטבע. מצאתי פעילות שמרגיעה אותי ולא מעמיסה על הגוף.
- שינה איכותית: השקעתי במזרן טוב, וילונות אטומים לאור ואווירה רגועה בחדר השינה. הקפדתי לישון 8 שעות בלילה.
- ניהול סטרס: למדתי טכניקות נשימה, מדיטציה ושיטות הרפיה אחרות. הקדשתי זמן לדברים שעושים לי טוב – לקרוא ספר, לבלות עם חברים, לטייל בטבע.
ואחרי כמה חודשים, קרה משהו מדהים. הדלקתיות התחילה לרדת. הרגשתי אנרגטית יותר, שמחה יותר, חופשייה יותר. כאילו הסרתי משקל כבד מהכתפיים שלי.
אבל אני לא רוצה לצייר תמונה ורודה מדי. היו גם ימים קשים. ימים שבהם הדלקתיות חזרה, התשישות השתלטה והתסכול ניצח.
אז מה עשיתי בימים האלה? נשמתי עמוק. הזכרתי לעצמי שזה מסע, לא מרוץ. והמשכתי ללכת בדרך שלי, צעד אחר צעד.
אז אם אתן מרגישות תקועות, מתוסכלות ומיואשות, אני רוצה להגיד לכן משהו: אתן לא לבד. יש דרך לצאת מהמעגל הזה. זה לא קל, אבל זה אפשרי.
ואני מזמינה אתכן להתחיל את המסע הזה ביחד איתי. אני לא מומחית, אני רק מישהי שחוותה את זה בעצמה ורוצה לשתף אתכן בדרך שלי.
אז מה השלב הבא? תשאלו את עצמכן – מה הדבר הקטן ביותר שאתן יכולות לעשות היום כדי להפחית את הדלקתיות בגוף שלכן? האם זה לשתות כוס מים עם לימון? האם זה לצאת להליכה קצרה בטבע? האם זה להגיד "לא" למשהו שלא עושה לכן טוב?
תתחילו בקטן. תתקדמו לאט. והכי חשוב, תקשיבו לגוף שלכן. הוא יודע מה הוא צריך.
וכאן נשארת לי רק שאלה אחת אליכן: איזו תובנה אחת מהמסע הזה הכי הדהדה אצלכן, ולמה?
